פגישה.

"אהלן, אהלן, מוישיק".
'אהלן, שייקה... אהלן  יהודה'לה'. 
 "וואוו, כמה זמן לא התראנו?"
'המון, המון שנים'...
"יותר מחמישים שנה".
"לא להאמין''איך הזמן רץ".
"מוישיק, מוישה'לה, מה שלומך"?
ספר, אשה ילדים, יש?.. ממשיך
לצייר?"...
'כן, אשה, ילדים, גם נכדים
אלה הם החיים'. 

"למה אתה פתאום נבוך מוישה'לה?"
'מוישה'לה, 'מוסה', 'מוישיק', נו באמת,
מה אנחנו עדיין נערים בקיבוץ? 
להמשיך לקרוא לי מוישה'לה?'
"נכון, גם אני מזמן לא קוראים לי
שייקה, קוראים לי ישעיהו."
"ואני יהודה, בלי לה"...

'או קיי, יהודה... ישעיהו, יקיריי, 
זוכרים איך הלכנו מכות עם הקבוצה
היריבה בכדורגל, זוכרים?'
"זוכרים".
'והעונש שקבלנו כשסחבנו
עופות מהלול, זוכרים?'
"זוכרים, "שבוע ימים לשטוף סירים,
"שובבים היינו"...

'תגידו איך קורה שנפגשים היום,
אחרי כל כך הרבה שנים?'
'ולמה אתם מחייכים?'
"כי מזמן אנחנו לא פה, משה.
מחלות, אתה יודע, לא יצאנו מזה,
אנחנו למעלה עכשיו".
"אתה גם, כמעט, אבל אתה
יצאת מזה"...
'רגע, מה אתם לא בחיים?
והפגישה הזאת, איך?'
"זאת פגישה בזיכרון, משה, בזיכרון"...