סנוניות.
לפני כחודש ביקרו אותנו סנוניות.
עמדתי במרפסת, מעלי שמים בהירים.
בחוץ המגפה קורונה משתוללת. אורבת.
האנשים מסוגרים בבתים, שומרים
על נפשם, ונפש יקיריהם.
שמחתי לראות סנוניות בשמי התכלת.
זנב ארוך מפוצל. טסות כאחוזות תזזית
הלוך ושוב , מעל הבית.
"הכל בסדר, רק לא לצאת החוצה",
הזכרתי לעצמי.
לפני שנה באילת. קומה רביעית או
חמישית. מרסת קטנה. צופה למטה
באנשים השוחים בבריכה.
גם אז הופיעה להקת סנוניות, תמיד
כאחוזות תזזית, טסות בין הבניינים.
חודש מאי. שבת היום. שמים יפים.
ציוץ ציפורים נשמע בסביבה.
סכנת הקורונה עדיין מרחפת מעל.
חושב לתומי, השידרוג האחרון ב'מוטקה',
הירפה ידיי כותבים ותיקים, להמשיך
לכתוב, ולהגיב לחברים בבלוג הכללי.
קהילת האומנים ב'מוטקה', חביבה עלי,
ממשיך לבקר החברות והחברים
האומנים בפורום.
אולי זה שיר אחרון אותו כותב
בבלוג הכללי? ימים יגידו? (חיוך).
ואני שמחה לקרוא שאתה מוצא עניין וסיפוק מביקוריך אצל הפורומים והקבוצות החביבים עליך.😃
ואני מאד אוהבת את התגובות שלך לפוסטים שלי ולפוסטים של אחרים כאן בבלוגיה.💙
ואתה, בכלל, חלק בלתי נפרד מהבלוגיה.💚
למה אתה מרגיש שאולי זהו שיר אחרון?😒
אחד יותר, אחד פחות, לא משנה דבר. גם ככה אני לא מופיע ב"עדכונים". (לא קשור בשדרוג)
תודה על דברי העידוד.
בריאות ונחת גלית. (חיוך).