פרחים ום...

דם המכבים פורח...

דם המכבים - אדום - פרחי זכרון.

רבים מאיתנו עונדים בכל שנה את מדבקת דם המכבים המפורסמת של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. מתברר, שהקשר בין הפרח למועד נקבע כבר בראשית ימי המדינה.

לפרח האדום, לפרחים האדומים - דמומית, פרג, ודם המכבים הסטוריה...

דם המכבים - דם-המכבים האדום הוא "פרח אלמוות" – צמח שפרחיו אדומים ואינם דוהים. לכן בא שמו העברי להנציח את זכר המכבים הגיבורים, שדמם נשפך ולא ידהה לעולם. כמו שמסופר באגדה: במקום שנשפכה טיפה מדמם של המכבים צץ ועלה פרח אדום שצבעו אינו דוהה. בעבר קראו בשם דם המכבים לפרח אדום אחר (הנקרא היום דמומית).

דמומית ארץ ישראלית – שמו העברי של הצמח שניתן לו ע"י אליעזר בן יהודה, שהתכוון לכלנית... אך ברשימת שמות "הצמחים המצויים בארץ" שפרסם ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913) מבחינים בין שני הפרחים השונים ממשפחת הנוריתיים – הכלנית והדמומית.מרמז על צבעם האדום כדם של הפרחים.

דמומית - שמו הלטיני –"אדוניס" –קשור לאגדה היוונית המספרת שהפרח צמח מטיפות דמו של נער יפה תואר, אדוניס, אשר נטרף על ידי חיה רעה, מכאן שמו המדעי של הסוג - Aleppo Adonis .

כשמחפשים באוסף העיתונות היהודית ההיסטורית של הספרייה הלאומית, מגלים שהאזכורים הראשונים של הביטוי "דם המכבים" מעל דפי הדפוס היו בעיקר ציטוטים מנאומים נלהבים שניסו להבעיר את האש שתבער בלבותיהם של הצעירים היהודים הציוניים. כותבים ודוברים ביקשו להזכיר שדם המכבים הגיבורים עדיין זורם בעורקיהם של היהודים שישובו בקרוב למולדתם, או אולי כבר שבו וזקוקים לחיזוק. מכאן, הקישור בין גבורתם של המכבים והדם ששפכו לבין הדם שנשפך על הגנת היישוב והמולדת היה כמעט מובן מאליו.

האזכור התרבותי בין פרח דם המכבים לבין הנופלים מופיע אולי כבר בימי מלחמת השחרור. בשירו המפורסם של חיים גורי "הנה מוטלות גופותינו", הפרח אינו מופיע בשמו, אך נכתב שם "עוד נשוב, ניפגש, נחזור כפרחים אדומים".

הרעיון לחבר בין פרח אדום לבין זיכרם של הנופלים בקרב אינו מקורי: הוא נפוץ כבר במלחמת העולם הראשונה, אז הפך הפרג לסמלם של חיילי בריטניה ההרוגים בשדות פלנדריה. פרג - משום שפרח בר זה היה היחיד שהצליח ללבלב בשדות הקטל של צרפת ובלגיה ונכנס למסורת שהתפתחה בימי הזיכרון של חודש נובמבר : פרחי פרג (ה-Poppy) מנייר או פלסטיק על דש הבגד.

פרג - פרג האגסני צומח בכל רחבי הארץ קל לזהות את הפרג על פי הכתמים השחורים בבסיס עלי הכותרת.

בארץ ישראל נדרשו לסמל חדש (שלא יהיה קשור לכובש הבריטי), ולא יזיק, רצוי, שגם ידגיש את הקשר לגיבורים העבריים הקדומים.

אז קשר לנופלים יש, ואגדה יש, וכבר ביום הזיכרון תש"י (1950) עיצבה אישה בשם מרים טרופ פוסטר ליום העצמאות שבו הופיע הפרח שהוזכר בשמו. למרבה הצער את הפוסטר עצמו לא הצלחנו לאתר, ולכן אנו גם לא יודעים מהו בדיוק הפרח שצויר עליו. זאת משום שבאותה תקופה השם "דם המכבים" ניתן בכלל גם לפרח שונה מזה שאנו מכירים כיום, פרח שבימינו נקרא |דמומית". בדמות הפרח הזה הוטבעה סיכת "סמל הנכה" שהוענקה לנכי צה"ל החל משנת 1954.

הבילבול הבוטני היה רב, ובאותה שנה ממש הופיע גם בול מיוחד לכבוד יום העצמאות, שעליו הופיע בוודאות פרח דם המכבים המוכר לנו כיום.

תורם נוסף לעיצוב סמליות הפרח היה "הזקן" – ממייסדי הפלמ"ח, אלוף צה"ל – יצחק שדה. באחד מהטקסטים הרבים שכתב חזר שדה אל המיתוס ואל הפנייה ללבותיהם של הצעירים המאזינים, חברי הפלמ"ח:

"כך טחן ושטף הזמן את דמויות המכבים, הסיר מהם את הבלתי‏־חשוב, את הקל, והניח רק את ההכרחי לנו… את דם המכבים. ואותו דם, נגיד את הדבר בכל הפשטות והביטחון – נוזל גם בעורקינו. לעניין זה, כמוהו כמוהם. וטיפה מדמנו כי תיפול על אדמת המולדת, יצמח שם פרח נמוך קומה, פרח קטן אדום, שייקרא בשמם". הקטע הזה מדבריו הוקרא גם על קברו במלאת 30 למותו, בשנת 1952.

אמצע שנות החמישים נמצאה ראייה נוספת לקיבוע מקומו של הפרח בין סמלי יום הזיכרון כמו גם להשפעת המנהג הבריטי. כפי שבבריטניה נוהגים עד היום לענוד את פרחי הפרג על דש הבגד בטקסי הזיכרון למלחמת העולם הראשונה, כך נתפרסם בידיעה משנת 1955 כי ילדי בתי הספר היסודיים יתבקשו לענוד את פרח דם המכבים. באותה שנה הוחלט כי הפרח יהיה סמל רשמי של יום הזיכרון.

: נתן יונתן משווה את דם הנופלים במלחמות לעלי כותר של פרגים בשירו "יש פרחים"

" הראית איזה אודם

שצעק למרחקים,

שדה דמים היה שם קודם

ועכשיו הוא שדה פרגים

הפרג האדום אומץ כסמל המלחמה, יש פרחים הוא שיר עברי שנכתב בשנת 1971 על ידי נתן יונתן, מקובל לנגן אותו בכלי התקשורת ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

בארץ מסמל דם המכבים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

מאמצע שנות השישים מופיע שמו של פרח דם המכבים בעיתונות על רקע אחד הקמפיינים המוצלחים ביותר בתולדות ישראל: הקמפיין נגד קטיף פרחי בר. דם המכבים היה אחד הפרחים הראשונים שהוכרזו "פרח מוגן" ונאסר לקטוף אותם. כך ככל הנראה התגלגל הנוהג החלופי, להדביק על דש הבגד את המדבקות שרבים מכם ודאי מכירים, והן מופצות בכל שנה במיליוני עותקים על ידי אגף ההנצחה של משרד הביטחון.

בשנים האחרונות החלה לפעול בישראל עמותת "דם המכבים" הפועלת במטרה להחליף את הנוהג להדביק מדבקות בענידת סיכה של הפרח, ובעתיד אף לאפשר גידול מסחרי שלו כך שיוכלו לקטפו ללא חשש. בשנת 2019 ערכה העמותה את הפיילוט הראשון והפיצה 30,000 סיכות.