הבוקר שלי.
שלי בלבד.
בוקר זיווני מלא חדווה
אופטימית, מרמזת על
המשכו הטוב של היום
ולא רק, שכן שבת היום,
לתוכו אני נופל כפרי בשל.
כתפוח ריחני, הנופל לתוך
צלוחית של דבש.
אור היום מקבל את פניי
עם טעם של עוד.
מושך אותי אל המקלדת
להנציח בשיר את הרגשתי
המרוממת בבוקר יפה זה.
ובמחשבה שיום אחד
קוראי השיר יחושו מה
שאני מרגיש, את טעמו
המתוק של היום הזה.
בבוקר מיוחד זה, יידעו
על אהבתי לאדם ולנוף
מולדתי.
ליקום הנשגב, המסתורי
הבלתי נתפס.
ותשוקתי לחיות את
החיים אליהם באתי.
"שלי בלבד".
לא ברור מהיכן הרגשת התרוממות רוח זו?
בסך הכל מתקרב לגיל גבורות (אז מה?) חיוך.
לא ברור, אולי יש בזה הישג להרגיש חדווה?
בריאות ונועם, מירה. שבת שלום.(חיוך)