תמונה מגן המשחקים
ישבה הסבתא בקצה המדרכת
ממול שחקו ילדים בתופסת
שימחה וגיל וקריאות צהלה
התכונה רבה וההמולה גדולה.
רוח בן ערביים בידרה שערה
אביב נעוריה שטף זיכרונה
מהורהרת היתה בימים רחוקים
איך עוברות וחולפות השנים.
היתה בעצב מביטה ושותקת
מכל הסובב אותה נראתה מנותקת
בגופה הזעיר המצומק והקט
בגבה הקמור השברירי המקומט.
משא השנים רבץ על שיכמה
נעה זעה שפופה במקומה
נראתה כעלים הנידפים מסביבה
אומללות ולאות וזיקנה עצובה.
לפתע קמה במרץ ובנחישות
ניתרה כנמרה ממקומה בקלילות
כחיית טרף ביעף פרצה
אצה רצה לעבר המקפצה.
אשילה מעליה את כל שנותייה
חזרה ביעף לימי נעוריה
חיוכה חזר לפתע לפנים
שידעו בעבר להט נעורים.
סבתא ! קראה נכדתה לעברה
בואי תורידי אותי מהמקפצה
החיוניות שבה ותפשה מקומה
והסבתא הפכה לעלמה צעירה.
חופנת כף ידה בידה
אוחזת בחוזקה את נכדתה
שתיהן אוחזות האחת בשניה
ופניהן מועדות לעבר היציאה.
התרחקו מהגן וזוהר הדרה
עטף בניחוח משכר את דמותה
וזיקנתה לא ביישה את בחורתה.
אריקו
ישענה בן דרור