חרב פיפיות.

ערב. א' מושבניק, מג"ד צעיר
אחרי יום עבודה במשק ביתו.
צילצול טלפון, א' מרים את
השפופרת, 
מעבר לקו, מילה אחת: "תגיע".
א', אורז פחדיו בתרמלו הישן,
נושק לאשתו ושני ילדיו,
בקול סדוק אומר, "קראו לי".
בחוץ מכונית מחכה.
כמוהו שאר חיילי היחידה
עמיתים לנשק. 

במפגש עמימות, מפקד
החטיבה כבר שם.
מפות פרושות. תדריך אחרון.
נשימות כבדות, לב פועם.
"מוכנים? שואל המפקד",
'מוכנים המפקד', עונים פיקודיו. 
הצדעות. חיבוקים, רעים 
יוצאים להגן על הבית.
להכות מכת מנע באויב האכזר.
בהצלחה אחיי.
גדודי הנערים שוטפים
דרך מנהרות האויב החפורות
ההופכות לחרב פיפיות.