רוחות.

שורקות מבעד חירכי
סדקים קרועים.
את סידקי חיי אטמתי
בחומר מתכלה.
חלומותי חלקם קמו,
ובין לבין מרכבת חיי
עוברת בתוך עולם
מוזר עכשווי.
אין בו טוב או רע, רק
רוחות מטלטלות משתנות  
נושאות מועקות הרש
וחדוות המתעשרים, למרום.

אני סוגר חירכי כונכייתי.
אוטם סדקים לבל תחדור
הרוח הזרה לסף נפשי.
אט אט מתבהרים הכתמים
הכהים,
אך גם הלובן הבוהק
מסנוור את עיניי.
לפעמים רוחות מחברות
מנגינות ערבות, להם אני
פותח את דלתי.

​​​​​​​