מדינה אוכלת יושביה
כשהיינו צעירים חדורי אמונה
ונאספנו אל הדגל מכל פינה
בבליל של שפות אך עם נחישות
מסביב למדורה שרנו את שיר הרעות,
הגנו בגופנו על ארץ אבות
נלחמנו תמיד בכל המלחמות,
קידשנו בדם ארץ מכורה
בדם חברנו שנפלו בגבורה,
ייצרנו אחוות לוחמים ורעים
עלינו נכתבו סיפורים ושירים,
ובין לבין המשכנו לבנות
את מכורתנו ארץ אבות,
כל מה שרצינו הוא שלום ואחווה
בית לעצמנו, לעם למדינה,
ולחיות בשכנות נעימה וטובה
בגבולות שייהיו ברי הגנה,
למדנו כי עם שבשלום חפץ
על הביטחון אינו מתלוצץ,
והסערה שכחה המדורות כבו
וראשי השבט גם הם התחלפו,
ובזמנים של שלום ושקט לוחש
עשינו לארצנו מבלי להתבייש.
וקם דור שאת יוסף לא ידע
וסיפורי עלילותנו הפכו להגדה,
ושאלה של תם, סתם שאלה
האם זו המדינה שהרצל חזה ?
מדינה שדואגת כמעת להכל
רק שלקשישיה אין מה לאכול,
והבושה אוכלת כל חלקה טובה
ואין מושיע ואין ישועה,
ודימעתו של קשיש שנתן את כולו
שזיקנתו מביישת את בחרותו,
שדאג להכל רק לא לעצמו
שחשב על גורלנו רק לא על גורלו,
והוי לאותה מדינה מיוסרת
שרק לוקחת וכלום לא מוסרת
וגם כשנותנת ידה היא קמוצה
האם זאת המדינה שהרצל חזה ?
אותם האנשים שכתבת עליהם שקידשו בדמם את אדמת המולדת.
ההמדינה היא מה שבנינו ויצרנו. היא הציבור שבחר באלו שאתה מקטרג עליהם. אז מה לך כי תלין. אתה(הציבור) בחרת שכך תראה המדינה.
65 שנה אנו מקטרים שאלו שיושבים למעלה יעשו ניסים וימצאו את מעיין השפע שיספק את כולנו. ממשלות מתחלפות אבל הקיטורים לא מפסיקים. אל תיקחו מאיתנו יותר מיסים ודחילקום תדאגו שלא יהיו יותר עניים.
היינו צריכים לבחור בכימאי שימצא פטנט ליצור יש מאיין ולבטל את האקסיומה שלא נוצר יש מאיין.
האם אתה מכיר מדינה שלא קיימת בה אותה בעיה? כן, שם בחלם מעבר לנהר הסמבטיון
אנשים אדישים
לכאבם של קשישים
ובתן שבעה
רעב מימיה לא ידעה
אלו אולי המקורות שהרצל חלם עליהם
שחזה את הציונות מקימה מדינה
אנל ידידי מאז שאשכול אמר "לא תחסום בדישו" נשכחו המקורות כי לא השכלנו לשמרם אתה מעלה ובצדק את עליבותם של הקשישים ובזה כולנו אשמים א המדינה אשמה אלא אלו שמנהלים אותה וצדק יעקב שאמר שאנו אותם בחרנו כי לא הישכלנו ראות ושכחנו את כל המראות
שירך מתאר מצב עכשוי ונכוןואולי אולי ימצא הפתרון
התרגשתי מדבריך
רק אף אחד אינו יכול להצביע על סדר העדיפויות.
כל מי שמנהל חשבון אישי יודע שהוא יכול להוציא בדיוק את מה שנכנס לחשבון ועוד הלואה שהבנק יעניק לו. כך הוא התקציב הבנוי מהכנסות ממיסים שהמדינה גובה מאיתנו ומפזרת את התקציב בין המשרדים השונים לחינוך, בריאות ,סעד, ביטחון ועוד. ההוצאות הן ידועות וקבועות. ההכנסות לא בדיוק ידועות. אירופה טובעת, היצוא לאירופה קטן. הכנסות המדינה ממיסים קטנו ונוצר פער. חשבון פשוט. ואז יאיר שיושב על הקופה הלאומית צריך לכסות את הגרעון והוא מכניס יד לכיסים שלנו . מגדיל את מס ההכנסה. אבל הוא לא רוצה להיות רשע ואז הוא מכניס יד דרך הדלת האחורית. מגדיל את המיסים העקיפים, בלו,מ.ע.מ וכ"ן . יאיר גמר כבר עם הסיסמאות הנבובות. עכשיו הוא אחראי על הקופה על באמת. הוא צריך לדאוג לכלכלת המקרו של המדינה שלא תיכנס לגירעון עם איום של קריסה כםי שקרה ליוון, ספרד, ועוד.. הוא לא ינקוט בצעדים פופוליסטים על מנת למצוא חן בעינינו. הוא צריך לשמור על הקופה הציבורית. את המלחמה על שיפור מעמדם של שכבות הביניים והעניים יעשה עיני. יאיר יודע עכשיו את מה שיודעים כל הכלכלנים. אי אפשר לפרוץ את התקציב. כל הסיסמאות הנבובות הונחו במגרה עד לבחירות הבאות. כך קרה גם למסקנותיו של פרופסור טרכטנברג שהגיש דוח למדינה ובו הצעות לשיפורים בעיקבות המחאה החברתית. חה..הדו"ח הונח עמוק במגרה שחס וחלילה לא יברח.
אז עכשיו אמור סדק חברתי.
ולרווחתם.שלוקחת לעצמה הרבא ונותנת
מעט לקשישים ולשארים.