מביט בראי.

מביט בראי
חופף ומנגב את השיער הרטוב.
בזוית העין, הדמות במראה
מחקה אותי מנגבת שערה.
אני מסב פניי אליו. הוא מחייך אלי.
כן, כן חייך, אל תפסיק. אתה יפה.
'איך קוראים לך?
נכון, אני יודע, אין בעיה'.

"למה הפסקת לחייך?"
"מה? מפחד? מימה?"
'מהמחר'
"מה עומד לקרות מחר"?
'לא יודע?'
"אז למה לפחד?"
'לא יודע?'
'אתה שואל מה אעשה מחר? '
אעשה מה שמזה שנים אני עושה.
'מה אני עושה, אתה שואל?' 
'שותה את החיים בלגימות גדולות
ולא מרווה צימאוני'.
'למה אני שותה את החיים? 
ככה, לא יודע .
בעצם יודע'.
"אז תגיד, תגיד".
'אז ככה, היום, בן עשרים, אתה מבין?'
מחר אולי בן שבעים אתה מבין?
מחרתיים אולי בן שמונים?'
'אז מה? אתה שואל?'
אז זהו, אתה תחייך אלי
ולא אזכור איך קוראים לך,
אתה מבין? לא אזכור...