האמת, יש לי דעה נחרצת על
האמת, יש לי דעה נחרצת על אלה שבחרו לא להתחסן.
קריאת המאמר הזה, של פרופ' אסא כשר וד"ר אביב שגב, גרמו לי לחשוב שוב על הדעה הנחרצת הזאת שלי, ואולי אפילו לסגת ממנה.
אני תוהה אם בעקבות המאמר הזה, גם אתם מרגישים שקצת הגזמנו עם הָעֲלֵיהוּם שעושים על הלא מתחסנים, ושהסכנה האמיתית, הַמְּמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה עלינו היא לאו דווקא הקורונה, אלא יותר של קריסת מערכות חברתית וערכית.
אז הנה חלקים מהמאמר:
"משהו קורה בחברה הישראלית. בחסות הרצון להתמודד עם הקורונה, הולכים ומיטשטשים הגבולות המוסריים של חיי כולנו...
הערה קטנה אך חשובה: זהו אינו טור דעה בעד או נגד חיסונים. זהו טור המנסה לבחון מה עשתה הדילמה הזאת לחברה שלנו.
לפני כמה שבועות התפרסמה איזו ידיעה קטנה, שלמרות שוליותה מגלמת בתוכה תהליך שמתרחש בתוכנו, החושף עד כמה כבר רותחים המים סביבנו ועד כמה עלינו להתעורר ולשית ליבנו אלינו בטרם יהיה מאוחר מדי.
אמר מי שאמר: "מורה שלא התחסן, לא ראוי להיות מחנך". מין קביעה שמצמצמת מהות שלמה של אדם להחלטה אחת ויחידה בחייו. ההחלטה הזו - לא להתחסן - כל כך נוראית בעיניו של מישהו, שהיא הופכת אדם רגיל לאדם לא ראוי, ללא תלות בשום היבט אחר של חייו...
נראה שחוסר האונים והחרדה אל מול גלי המגפה מתועלים לתסכול וזעם נגד הלא-מתחסנים. בין אם בכוונת מכוון של קובעי המדיניות ובין אם מתוך חיפוש "אשם" של ציבור מותש, נבחר "שעיר לעזאזל" עליו אפשר לתלות את היעדר החזרה לשגרה ואת נזקיו של הנגיף. אין זה משנה עד כמה, אם בכלל, יש לכך סימוכין מדעיים - הסוסים יצאו מהאורווה בשעטה.
התפיסה הציבורית כלפי הלא-מחוסנים הידרדרה עד כדי כך שאי-ההתחסנות הושוותה לבגידה, לסיוע לאויב בזמן מלחמה - אחת משתי העבירות היחידות במדינת ישראל שדינה מוות.
... הלא-מחוסנים הוגדרו בשלל תארים, מ"פצצה מתקתקת", "יורה בתת-מקלע" עד "לא ראוי". הם לא ראויים לחיות עם כולנו. הם לא ראויים לעבוד, אפילו לא לקבל דמי אבטלה: אנשים שפוטרו בגלל עבירות פליליות חמורות ממשיכים לקבל דמי אבטלה. אבל מי שלא התחסן? שירעב. למי אכפת, יש למרר את חייו...
חשוב שנבחן את הדרדור המוסרי והדמוקרטי: הסתה -צ'ק, שנאה - צ'ק, הדרה - צ'ק, חוקים מפלים - אנחנו ממש בתוך זה כרגע...
יש הטוענים שהנגיף מסוכן ביותר, יש הטוענים שפחות, אך הנגיף בוודאי אינו מהווה איום קיומי על מדינת ישראל.
האיום הקיומי הוא זה המרחף מעל המרקם החברתי שלנו ועתידנו כדמוקרטיה נאורה, לאור מה שאנו מגלים על עצמנו, על אחינו ועל שכנינו, בזמן שניסינו להתמודד עם משבר הקורונה.
כיצד הטשטשה הראייה המוסרית, כיצד זנחנו עקרונות בסיסיים של כבוד האדם - וזהו גילוי מביש ומבעית.
גילינו את החיה, כמו שאמר פרויד, שנמצאת בתוכנו - והקורונה נתנה לה דרור. זהו הזמן, אולי הרגעים האחרונים, בהם נוכל למקד מחדש את הראייה החברתית שלנו, כדי שנוכל להסתכל במראה לא להתבייש. כי מה שנשקף מהמראה הזאת כרגע הוא באמת לא ראוי. הכי לא ראוי."
הנה הקישור למאמר המלא
מדובר במשהו הרבה יותר עמוק.
והולכים אחריו כמו עיברים