נטרף

נטרף בידי הזמן.
שנותיי הרבות פרושות
כמו מניפה לפניי.
מרוץ חיי שהתחיל לפני
שמונים שנה הולך ומתקצר.
בינתיים אני כאן חי ונושם,
בלי להבין איך מנגנון
הבריאה פועל?

אני שייך למשפחת האדם,
כואב ומכאיב שלחה אותי 
להילחם, להגן על אדמה 
אדישה שלא מבינה על מה
בני חלוף אלה רבים?

מסעי על פני האדמה,
ארוך ומפותל, כמו חלום 
עלום פתרון.
על פי מניין שנותיי,
מודע שמתקרב לישורת 
האחרונה.
לומד להשלים, להתפשר.
להרפות מן המושכות
שנדמה היה שהיו בידי.
שקט עכשיו. סופר
תחנות חיי אותן חייתי.

(תמונה: שעת שקיעה, שמים זוהרים).