אהבה נסתרת.
הפוסט של בלנש - "הריח של הגבר בין החולצה לגוף"
הזכיר לי שיר שכתבי.
רוח ערב תנשב,
אש ערביים ישק המים.
קצף גל על סלע יך.
ריס עפעף מלוח
לבבי נוהה אליה.
הד קולה קורא לי, בוא.
או קולי הוא זה, קורא
אליך לבוא.
רסיסי אהבה ביישנית
נוטפת חיל חשש שמא
דלת לא תפתח.
הוי שמיי שמים עיזרו,
חץ תשוקתי לא יחטיא.
מוסר גופי כחומר לידייך.
יין שפתותיך שלהבת
יוקדת.
לצלול תהומות אגמיך
איכה תלכד נשמה
במכמונת אהבה.
אז ינעים מיתר עת
השניים היו אחד,
עולים בלהבה.
לב אישה אוהבת
זיקפי גווך אהובה
כי לא נָס לחייך
הָלִיכָתֶך בָת מֶלֶך
תִצְעָדִי.
לעת ערב, אסיראדרתך
להזין יפה...
לקריאת הפוסט
לבד.
העזר כנדי נפטרה. אין עוד מלצפות (נפטרה לפני שבוע)
לקריאת הפוסט
עדיין כאן
הגשמיות אוכלת בכל פה.
יותר מדיי אפור, אךלא
אתןלגשמיות לקלקל לי
את אווירת החג,שהרי
ראשהשנהתשפ'דהיום,
מעבר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
איזה שיר משובח.
שיר - מאותם שירים, שמיד מתנגנים.
⚘
ספיחי ביישנות עדיין קיימים.
(לפני שנים השיר עורר כמיהה בתגובות החמות בפורום, (השתנו הזמנים מאז. חיוך).
בריאות ונועם, בבר. (חיוך).