"האיש שנטע עצים" מאת ז'אן גיונו
כדי שאופיו של בן אנוש יגלה סגולות מיוחדות בעליל צריך שיתמזל מזלנו ונוכל להתבונן במעשהו במשך שנים אם אין במעשהו גם זיק של אנוכיות, אם הרעיון המנחה אותו חדור רוחב לב ונעלה מכל ספק שלא בקש תגמול בעבורו בשום מקום שהוא, אזי מובטח לנו שאנו עומדים מול אדם מיוחד במינו.
"האיש שנטע עצים" מאת ז'אן גיונו
הסיפור הוא על טיול שעשה הסופר בהרים הצחיחים והחשופים של מערב פרובנס בצרפת שם פגש רועה צאן חסר השכלה שהחליט לשנות את הנוף היבש והצחיח, ותכנן את דרך העשיה,
אסף בלוטי עצי אלון, מיין אותם בקפדנות ושתל אותם בהרים המצחיחים וכך עשה מידי יום כאשר הוא שם לו למטרה לשנות את הנוף המצחיח.
כך עשה שנה אחר שנה עד שהנוף המצחיח הפך ליער מרשים ביופיו ולאתר לאומי.
מה שהרועה עשה למעשה זו "אינטגריטי" הוא תכנן את העבודה ועבד את התכנית, גם לנו יש שטחים צחיחים בחיינו ומוחנו מעבד תכניות ללא הרף האם יש בהם טובת הכלל או רק טובת הפרט, האם אנו עובדים את התכנית חרף נוף יבש/ וצחיח, יש בי ספק.
האם אנו יכולים לומר כי תכנית שתכננת לעתיד רחוק פעלנו לפי התכנית אם בחיים , בחברה, בעבודה , ביחסים אישיים, במשפחה.והגענו לתוצאות כפי שציפינו ?