שאלה קנטרנית ששינתה את מהלך חיי
המלחמה הסתיימה . הייתה זו מלחמת העצמאות. נער בגיל 18.5 שאינו יודע מה מחכה לו בחוץ . אלפי חיילים משוחררים צבאו על מקומות העבודה ורבים הסתובבו חודשים מבלי יכולת להשתכר. בבית הרגשתי ילד של אמא שחזר מהמלחמה . לא באמת חיפשתי עבודה, שאלתי פה ושאלתי שם רק בכדי לצאת ידי חובה. את הימים ביליתי בים ובבית הקפה רינה שעל שפת ימה של תל אביב נהנה מהופעותיו של הזמר המפורסם פרדי דורה.. וכך חלפו להם 3 חודשי בטלה עד שמישהוא הציע לי לכתוב מכתב בקשה למשרה לבנק לאומי .המכתב היה מנוסח יפה וציינתי בו שבעוד 3 חודשים ימלאו לי 19. זומנתי לפגישה עם המראיין. המבט שלו ביטא אולי יותר מכל את מה שחשב. מה לעזאזל מחפש הבחור-ילד הזה במוסד היוקרתי . נתבקשתי להדפיס מכתב ואחרי כן להניחו על השולחן . ובכל הזמן הזה התעסק המראיין עם הניירת שלו והפליט בחצי פה שאקבל תשובה הבייתה. היום אני יודע שהמשפט הזה אומר, מה לעזאזל אתה מחפש כאן. נער עם פני ילד ששרשרת זהב מעטרת את צוארו . . עמדתי לצאת כשידי מונחת על ידית הדלת. ואז ראיתי את המראיין מרים את ראשו כשידיו עדיין מחטטות בערמת הניירת וזורק שאלה שנועדה כנראה לקינטור : " ולצבא אתה לא הולך בחורציק".?
הסתכלתי עליו במבט תמים ועניתי שזה עתה השתחררתי מהצבא אחרי שרות של שנתיים.
המראיין שיחרר את ערימת הניירת וביקש לראות את תעודת השיחרור. הוא עיין בפינקס ובדק את התאריכים. תוך שהוא מדפדף בפנקס השיחרור הוא נתקל במסמך המציין ששירתי ביחידת הנחיתה של חיל הים.. מאותו רגע השתנה יחסו אלי .הוא התעניין בשרות שלי ושאל מספר פעמים מדוע התנדבתי ליחידה המיוחדת. למעשה לא ידעתי להסביר. מבחינתי זו הייתה החלטה להתגייס ליחידה שבה אוכל לתרום את המרב..
ראיתי את המראיין בוחן את המסמך שהדפסתי ואז זרק לעומתי שאלה מפתיעה:: "אתה רוצה להתחיל לעבוד בבנק החל ממחר בבוקר"?
עניתי:"הרי לשם כך באתי"
וכך הפכתי להיות עובד מן המניין בבנק הגדול במדינה, מה שהתווה את מהלך חיי. הודות לעבודתי בבנק הכרתי את מי שהייתה רעייתי . ההכרות הייתה בין כותלי מועדון הבנק. . הבנק היה מקום העבודה היחיד שבו עבדתי. הוא היה הבית השני שלי. הקידום שלי היה מהיר ומונתי לתפקידי ניהול שונים וביניהם ניהול סניפים. אחרי 46 שנות עבודה יצאתי לפנסיה כאדם מאושר שהצליח להיות עובד מוערך במוסד ניכבד רק בגלל שאלה קנטרנית אחת. (הכל בגלל מסמר קטן) 
.
כעת יש לנו כבר מדינה אחרת,הזמנים השתנו.
הוא ידע על איזו יחידה מדובר . יחידה מיוחדת שכולם מתנדבים וזה מה שהשפיע על החלטתו.
הסיפור בא להדגיש כיצד יכול מסמר קטן להשפיע על החיים. לולא נזרקה לעומתי השאלה הקנטרנית, לא הייתי עטובד בבנק ואז גם לא הייתי מכיר את רעייתי ז"ל שההכרות שלנו הייתה במועדון הבנק. ואז אולי הייתי מצטרף אל משפחתי הענפה באמריקה. ואולי ואולי. הכל בגלל מסמר קטן.
בזמנו , כאשר השתחררו מגויסי מלחמת השיחרור, הייתה אבטלה קשה במשק. זו הייתה מתנה משמיים לקבל משרה , מה עוד שזו הייתה משרה לכל החיים.
למרות גילך הצעיר וללא כישורים הצלחת מאוד ,
מאוחר יותר התברר לי שהייתי הפקיד הצעיר ביותר שנתקבל אי פעם לבנק בתור פקיד.
תמיד אני נישאר צעיר ברוחי.
בתי גאה לספר לחברותיה שאני פעיל באתרים שונים במחשב. סורק תמונות ויוצר מצגות ואלבומים וגם עוסק בגנלוגיה ונחשב להיסטוריון של המשפחה. וחברותיה מספרות שאביהן לא יודע אפילו לחפש אתרים במחשב.
הסיפור על פגישת שתי הנינות לשני אחים למחצה היא אכן מעניינת והעלתי את הסיפור בפוסט.
גם הסיפור על הפגישה עם מי שעתידה הייתה להיות רעייתי ז"ל העלתי. הסיפור מתחיל בביקור אקראי לא מתוכנן במועדון הבנק. עמדה שם נערה צעירה יפיפיה שהוקסמתי ממנה ולכן ביקשתי מחברי למכור את כרטיסי הקולנוע שרכשנו קודם והחלטתי להישאר במועדון. הזמנתי אותה לריקוד והיא נענתה בבישנות. היא הייתה צעירה בת 16.5 ואני כבר בחור בן 25. היא נענתה לחיזורי ולאחר שנים גילתה לי סוד . היא עבדה אצל עו"ד וכל יום בשעה 1.30 הייתה ניגשת לחלון ממול הבנק לראות את הבחור האטלט שיוצא מפתח הבנק . ואז היא אמרה לעצמה שהבחור הזה יהיה שלה. וכך אכן היה. לאחר שהיינו יחד 45 שנה היא הלכה. סרטן הלבלב פעל מהר ואחרי 3 חודשים הלכה לעולמה.