הדור הלא מתחתן

הן נשים יפות מוצלחות מוכשרות וחכמות, הם גברים חתיכיים מצליחנים עובדים בהייטק, גרים בתל אביב בני 35-45 למה הם לבד?

סקר שנערך בבריטניה קובע שישנם שלושה שיקולים:

1. מבחינה כלכלית, הצד שלא מביא כלום ומקבל מחתית מהרכוש.

2. הגירושים

3. המשמורת על הילדים.

בדרך כלל הבדידות מיוחסת לגיל המבוגר. כיום הבדידות היא נחלת הצעירים, יוצאים מבלים בפאבים, חוזרים הביתה לבד.

האם זו תופעה סוציולוגית? דברים שהיו נחלת מעטים הופכת לנחלת רבים.

זו לא בעיה פסיכולוגית, זו בעיה חברתית, גבר בם 47 נאה, נוכשר עובד בתפקיד בכיר, שואל הוא מדוע אני לבד? וגם עונה לא מצאתי את האחת, בגיל זה גם לא תמצא, אם אנחנו מחפשים מגרעות נמצא אותם אצל כל אחד.

המון קשרים, המון סטוצים, נשים מוצלחות חברותיות, קשרו קשרים בצבא,ואחרי זה קשרים רומנטיים אחרים, אולי הם חושבים בשביל מה להתחבר למישהו לכל החיים? זה לא רק הצד האנליטי.

היום יש הוכחה שיש שני מוחות, מח שמאלי הוא הדומיננטי האנליטי, חושב בהגיון של השכל הישר, המח הימני אין מספיק ידע,  זה האינטואיציה שהיא מדריך לחיים, הרבה אנשים אינם סומכים עליה בבחירת בן זוג. מעבר לכל צריך שיהיה חוש האומר זה מתאים לי, האישיות צריכה להיות עצמאית.

אצל הרבה אנשים האמא זה הדבר החשוב ביותר, אם לא נפרדת, אינך יכול לבנות את אישיותך, ההורים צריכים לאפשר, ולא כולם מאפשרים זאת.

בזוגיות הקירבה זה קריטי, עצוב שיש כל כך הרבה אנשים שאין להם קירבה, הם לא סומכים על אף אחד עד הסוף.

התבוננות רצינית מעידה על אינטלגנציה גבוהה, כולם רואים אך לא כולם מתבוננים. אלו שמתבוננים נשארים פעמים רבות לבד. מנסים לפענח כיצד יוצרים קירבה טוטאלית.

בחברה חיה בתחושה שיש זמן, אנו מתכחשים פעמים רבות לזמן החולף.

כיום נוצרו משפחות חדשות שבשנות החמישים והשישים לא הכרנו, שתי אמהות מגדלות ילדים, ושני אבות כנ"ל בלי נישואין, זנ פעמים רבות נובע מהקושי לתת אמון טוטאלי.

הגבר שואל מדוע לא הצלחתי להקים משפחה? האם אתה רוצה? והוא יענה, לא מצאתי את האחת, לא מוצא אשה מתאימה, אם כך לא תמצא אף פעם.

הסכוי היחיד לקירבה הוא ילד, שם קיימת מסירות טוטאלית, הילד הסומך עליך דרכו אתה לומד להתמסר.

מה המושג שתפס את המאה העשרים? הקריירה וההגשמה העצמית, זה בלתי נגמר  זה הדבר החשוב ביותר, כל החיים אנחנו מחפשים משמעות והגשמה עצמית, זה בלתי נגמר, זו רוח התקופה, הצלחה חשובה ביותר, אך מה זה? האם אפשר למדוד את זה? ישנם אנשים מאד מצליחים ומאד אומללים. החיים לבד האם טובים הם? לא.

קיימת האפשרות שיש שממליצים עליה, להתחתן להוליד שני ילדים ולהתגרש, להיות בן יחיד להורים גרושים זה עונש ילדים להורים גרושים מתגרשים פי שניים..

בסוף שנות השישים ניבא מי שניבא שהמושג חשיבות המשפחה ייגמר.הסטטיסטיקה אומרת שכל דבר שחווים הוא אפשרי שיקרה.

מעולם היחיד לא עמד במרכז התמונה, פעמים רבות לא סופרים אותו.

ישנם אנשים החיים בהצגה גנרלית, כאשר הפרימיירה עברה, הזמן הוא משמעותי ביותר, אליו יש לנו הכחשה עצומה.

משהו קרה במאה הזאת, אושרו של היחיד, אם הוא קיים רק לרגעים מספר, אין מצב סטטי.

אצל מבוגרים הקושי לקבל החלטות אשר יוצר דריכות יתר, ישנה טענה לא נכונה שכל העולם הוא היפא אקטיבי.

ישנן שתי דוגמאין ההיפר אקטיבי והישנוני, ישנה דריכות יתרה והקושי לקבל החלטות אצל שניהם. ישנם אנשים החיים בדריכות יתר כל חייהם, לכך אפשר לאפיין את הלא מחליטים והלא מתחתנים. חז"ל אמרו אין שמח כהתרת ספיקות.

הבדידות של האנשים המבוגרים אינה מענינת ואינה נכנסת לסטטיסטיקה, הרבה אנשים נידונים לבדידות.

הפתרון החדש שני אנשים מתחברים בלי לגור יחד, הידידות יכולה להיות יותר עוצמתית מהנישואין, אנשים אלו מרגישים שלפחות לאדם אחד מאד איכפת מהם, זו צריכה להיות מסירות הדדית, צריך גם לדעת לקבל מסירות ואהבה, לא לכולם יש את זה.