בראשית פרק כ"א.

בראשית פרק כ"א.

כא,א וַיהוָה פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.  כא,ב וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.  כא,ג וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה--יִצְחָק.  כא,ד וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ, בֶּן-שְׁמֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים.  כא,ה וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.  כא,ו וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי.  כא,ז וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה:  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו.  כא,ח וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַיִּגָּמַל; וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק.  כא,ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.  כא,י וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.  כא,יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.  כא,יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ:  כִּי בְיִצְחָק, יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.  כא,יג וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ:  כִּי זַרְעֲךָ, הוּא.  כא,יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.  כא,טו וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם.  כא,טז וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.  כא,יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-לָּךְ הָגָר; אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם.  כא,יח קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ:  כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ.  כא,יט וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת, מַיִם, וַתַּשְׁקְ, אֶת-הַנָּעַר.  כא,כ וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב, בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי, רֹבֶה קַשָּׁת.  כא,כא וַיֵּשֶׁב, בְּמִדְבַּר פָּארָן; וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

כא,כב וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא, וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, אֶל-אַבְרָהָם לֵאמֹר:  אֱלֹהִים עִמְּךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה עֹשֶׂה.  כא,כג וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי, וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ.  כא,כד וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אָנֹכִי, אִשָּׁבֵעַ.  כא,כה וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.  כא,כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ--לֹא יָדַעְתִּי, מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי--בִּלְתִּי הַיּוֹם.  כא,כז וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ; וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית.  כא,כח וַיַּצֵּב אַבְרָהָם, אֶת-שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן--לְבַדְּהֶן.  כא,כט וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם:  מָה הֵנָּה, שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ, לְבַדָּנָה.  כא,ל וַיֹּאמֶר--כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשֹׂת, תִּקַּח מִיָּדִי:  בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזֹּאת.  כא,לא עַל-כֵּן, קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא--בְּאֵר שָׁבַע:  כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ, שְׁנֵיהֶם.  כא,לב וַיִּכְרְתוּ בְרִית, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ, וּפִיכֹל שַׂר-צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ, אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.  כא,לג וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע; וַיִּקְרָא-שָׁם--בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם.  כא,לד וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, יָמִים רַבִּים. 

שרה כאמור מגיעה לסוף הריונה ויולדת בן זכר. וצוחקת לעצמה על שבגיל הבלות נולד לה תינוק. אברהם ושרה קוראים לילד יצחק.

אברהם מל את בנו בהגיעו לגיל 8 ימים כמצוות יהוה אלוהיו. והילד גדל.תוך ששרה מניקה אותו עד שנגמל. אז עושה אברהם משתה גדול לבני ובאי ביתו. וכולם שמחים. פרט לשרה.

שרה רואה מהצד, שישמאל בנו הגדול של אברהם והגר, "מצחק" (משחק , מצחיק) . והדבר חורה לה מאוד.

שרה מבקשת מאברהם שיסלק את הגר שכבר עלתה לה על העצבים ואת ישמעאל בנה מהתחום שלהם., מביתם. בטענה שאין לישמעאל כל זכות לרשת את רכושו של אברהם. ולא יתכן ששניהם ירשו אותו במשותף, כי כזכור לכם, הרי שרה היא היבמה של אברהם ובעצם היא בעלת רכושו. וזכות ראשונים בירושה הוא ליצחק בנה. וכאן היא מזכירה זאת לאברהם . כי עדיף לסגור את העניין כשישמעאל צעיר יחסית וכושר ההתנגדות שלו קטן.

אברהם שהדבר מכאיב לו, פונה לאלוהיו בבקשת עצה. ואלוהים אומר לו "תשמע בקולה של שרה. הכל יהיה בסדר. גם ישמעאל בנך יהפוך לעם גדול שהרבה נשיאים יצאו ממנו.

אברהם קם בבוקר. לוקח לחם צידה לדרך ומים ושולח את הגר וישמעאל לדרכם. ל"מדבר באר שבע", תוך שהוא סומך על אלוהיו שיקרה להם נס כפי שאלוהים הבטיח. הרי תמיד הוא מקיים.

כידוע הכוונה לנגב, אך באותה התקופה, היה הנגב פורה מאוד כי הטמפרטורות בעולם היו בערך כמחצית ממה שהן היום. המרעה בנגב היה רב מאוד והרועים הגיעו גם עד קדש ברנע בדרום.

הגר וישמעאל מסתובבים בנגב , כנראה מספר ימים, הצידה נגמרה, כך גם המים.

הגר שמה את ישמעאל הצמא מתחת לשיח ומתרחקת שלא תראה חלילה במותו מצמא ובוכה על מר גורלה.

אלוהים שומע את בכיה של הגר. ושולח מלאך ואומר לה שתחזיק בידו של בנה כי הוא יהיה לגוי גדול. לאחר מכן רואה הגר באר לידה וממנו היא משקה את בנה. ואלוהים נשאר עם הנער עד לבגרותו ועד לקיום הבטחותיו.

הנער גדל  והופך לצייד, הוא ואימו חיים במדבר פארן ,ואימו לוקחת לבנה נערה מצרית.

יש לציין שהגבול המצרי באותה התקופה היה באיזור קו אשקלון ניצנה ודרומה משם. כך שמצריים לא הייתה רק באיזור הנילוס והפירמידות, אלא כאן ליד, צמוד לארץ כנען.

לאחר זמן, אבימלך מלך גרר הפלישתית נוסע עם פיכול שר צבאו דרומה ופוגשים באברהם.

הם רוצים לכרות ברית עם אברהם, אך הוא מוכחי אותם על כך שרועי הצאן שלו "גונבים לו את הבארות. אבימלך מתיתמם ואומר שלא ידוע לו על כך. מאידל אברהם מכין  7 כבשים ושם אות בצד.

אבימלך רואה ותם ושאל בשביל מה אלו. אז אברהם אומר שהכבשים ההלו יהיו עדות שהבאר שחפר היא שלו.

אבימלך כורת ברית עם אברהם וכנראה מעלים את הכבשים כקורבן. ואבימלך ממשיך בדרכו.

אברהם ממשיך להתגורר בארץ פלישתים ונוטע עץ בבאר שבע. (נטיעת עץ היא סימן לבעלות על הקרקע עד היום.)

בכבוד רב

שלום הלוי

"בית הלויים" יהדות "חילונית" באהבה על פי תורת ישראל..