בראשית פרק כ'.
בראשית פרק כ'.
פרק כ'
כ,א וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר. כ,ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה. כ,ג וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל. כ,ד וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר--אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג. כ,ה הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת. כ,ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם, גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם-לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת, וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ. כ,ז וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ כִּי-נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה; וְאִם-אֵינְךָ מֵשִׁיב--דַּע כִּי-מוֹת תָּמוּת, אַתָּה וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ. כ,ח וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, וַיִּקְרָא לְכָל-עֲבָדָיו, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים, מְאֹד. כ,ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה: מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי. כ,י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-אַבְרָהָם: מָה רָאִיתָ, כִּי עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה. כ,יא וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי. כ,יב וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא--אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה. כ,יג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי, אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי, וָאֹמַר לָהּ, זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי: אֶל כָּל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה, אִמְרִי-לִי אָחִי הוּא. כ,יד וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַיִּתֵּן, לְאַבְרָהָם; וַיָּשֶׁב לוֹ, אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ. כ,טו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ: בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, שֵׁב. כ,טז וּלְשָׂרָה אָמַר, הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ--הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ; וְאֵת כֹּל, וְנֹכָחַת. כ,יז וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת-אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ, וְאַמְהֹתָיו--וַיֵּלֵדוּ. כ,יח כִּי-עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל-רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ, עַל-דְּבַר שָׂרָה, אֵשֶׁת אַבְרָהָם.
אברהם משוטט ברחבי הנגב ומגיע לגרר שהיא עיר פלישתית .באיזור שפלת יהודה הדרומית. ויש כאן סיפור שכנראה גם הוא "מפוברק" מתקופת בית שני.
שוב אברהם אומר לשרה שתאמר שהיא "אחותו" ולמרות שהיא בת 90, אבימלך מלך גרר לוקח את שרה לאישה. כנראה מי שהכניס את הידיעה הזאת לתורה, לא קרא את הפרק הקודם. (אין מוקדם ומאוחר בתורה)
אבימלך רוצה לשכב עם שרה, ואלוהים נגלה לו בחלום (כלומר, הוא נרדם לפני כנגע בה) ומספר לו שאם הוא יגע בשרה, שהיא אשת איש, הוא חשוב כמת.
אלימלך פונה לאלוהיו בשם "אדוני" (אדוניס הוא אל פלישתי-מינאי-יווני) ואומר שאברהם אמר לו ששרה אחותו. והיא אישה את זה. למה תרצה להרוג "צדיק" חף מפשע ?
בעת העתיקה היה מוטל עונש מוות מוטל על איש השוכב עם "אשת איש" דבר הכתוב כחוק בתורה בספר שמות . ראו את סיפור ירידת אברהם למצריים. סיפור דומה.
אלוהים מתריע באבימלך שישחרר מיד את שרה כי הוא וכל אשר לו ימותו , אם לא יעשה כן. ואילו אברהם הוא "נביא" (פעם ראשונה תזכורת כזאת בתורה) שיכול להתפלל בעבורם לאלוהים.
אברהם אבינו מתנצל כביכול באומרו ששרה היא בת אביו את לא בת אימו ו"הכריחו אותוט להתחתן איתה ושאר סיפורים המראים שאין כאן כל אוטנטיות בסיפור.
אבימלך נותן לאברהם ושרה מתנות ומנחות כשפחות וגמלים ורכוש. ואומר להם שהם רשאים לנוע בכל האיזור וללא פחד.
אבימלך וכל עמו נרפאים. וכולם שמחים ומאושרים.
בכבוד רב
שלום הלוי.
"בית הלויים" תורת ישראל לעם ישראל האהבה. [email protected]
לשלום הלוי,
ידועות לנו שתי גירסאות על כך שאברהם אמר לסמכות זרה,חשובה,ששרה היא אחותו(עדיין שרי ואברם).שתי גירסאות אלה התהלכו בעם.היות ולא היה ארכיון ולא טלויזיה,יש שסיפרו את הסיפור הזה על ...
לשלום הלוי,
ידועות לנו שתי גירסאות על כך שאברהם אמר לסמכות זרה,חשובה,ששרה היא אחותו(עדיין שרי ואברם).שתי גירסאות אלה התהלכו בעם.היות ולא היה ארכיון ולא טלויזיה,יש שסיפרו את הסיפור הזה על פרעה ואחרים על מלך גרר.מדובר בשתי סמכויות חזקות מאין כמותן.מצרים היתה אימפריה ופרעה נחשב לאל במצרים ואבימלך מלך גרר,היה מלך פלישתים להם היה הנשק המתקדם ביותר באותה התקופה,ברזל.
עדיין לא היו חוקי התורה.
שני הסיפורים הדומים כל כך מעידים על יופיה של שרה.שאפילו נימצאה מגילה חיצונית שניקראה"יופיה של שרה".
עצם העובדה שראש האימפריה המצרית או מלך פלישתי די היה להם לראותה כדי לחשוק בה,מעיד עד כמה היה יופיה בולט לעין.אברם מגן על עצמו ממנהג מקובל,שאם אדם סמכותי ורב כח כמו פרעה רוצה אשה עד כדי כך,הוא בקלות יצווה,בגלוי,להרוג את הבעל וישא את אשתו.לשרי אין אפשרות להתנגד ממש כמו שכשהאורחים של לוט רוצים את הגברים,האורחים,לוט מציע להם את בנותיו והן חסרות אונים.למזלן הן -ניצלו.
יש כאן מעשה הישרדות של אברם שהיה מקובל באותה התקופה הקדומה.800 שנה מאוחר יותר,כשדוד חושק בבת שבע,הוא הורג את בעלה לא בגלוי,אלא בעורמה.אבל זוהי אותה השיטה.
על סמך מה אתה אומר שזהו סיפור מימי בית שני?אשמח לדעת על מה אתה מסתמך.
אף כי כתוב ששרה היתה בת 90,אפילו עולי תימן במאה ה20 לא ידעו את גילם,על אחת כמה וכמה אז לא ידעו בת כמה היתה שרה כשילדה את יצחק.הסיפור רוצה להראות שלידתו של יצחק היא ניסית.לכן מעלים את גילה.היא אומרת"לעת בלותי היתה לי עדנה"אז יש להניח שאורח הנשים שלה כבר די גימגם.אבל בכל זאת עדיין היו לה תנאי גוף שאיפשרו לה להיכנס להריון,כניראה.
לטובה היקרה.
1. לפי הכתוב בפרק כ,ב" וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ", השם שלהם כבר שונה מאברם לאברהם
ושרי לשרה.
לטובה היקרה.
1. לפי הכתוב בפרק כ,ב" וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ", השם שלהם כבר שונה מאברם לאברהם
ושרי לשרה.
2 . באשר לגילה של שרה ראי בראשית פרק . יז,יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.
אמרתי תמיד. שקוראים בתורה, יש לשים לב לפרטים הקטנים. כי יהיה צורך בהם "להבנת הנקרא" מאוחר יותר בפרקים הבאים. כך, שכאשר אנו קוראים את פרק כ', אז שרה בת 90 + מספר חודשים.
3 . בכל מקרה, יופיה של אישה , ככל שתהיה יפה בצעירותה, בגיל 90, היא יכולה להראות גם בגיל 80. אבל לא 18. חחחחח. זה אחד החשדות המבססים את השערתי שהקטע "מזייף" מתקופת בית שני.
4 . באשר לחוקי התורה. המוצא של "חוקי התורה", הוא במנהגים ומסורות קדמונים יותר. כגון : "חוקי חמורבי" ועוד. מאחר ואנו עוסקים בעצם ב"עם העברי" שממנו מגיע אברהם, המסורת היא עברית, אך מסורת זאת הייתה גם נחלת יתר העמים. (מבלי להעלות את העובדה שאברהם קיבת תורה חוקים ומצוות באופן אישי) עובדה: מלך מצריים גוער באברהם על שנתן לו את שרי "אחותו" בידיעה שהיא אשתו. ולשכב עם אישה נשואה, פירושה לשאת עונש מוות. גם אם מדובר במלך. בראשית יב,יח וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא. יב,יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ.
בראשית כ,ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה: מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי.
גם אבימלך מלך גרר אומר שזאת חטאה גדולה לשכב עם אשת איש.
צריך לזכור שגם דינו של דוד המלך היה מוות, אך פסק הדין הועבר לבנו הפעוט שמת עקב חטאו בשכבו עם אשת איש. פסק הדין הועבר לבנו בגלל שאלוהים ברך אותו, ולא יכול לחזור בו מדבריו.
אברהם כשהציג את שרה לפני פרעה ולפני אבימלך כ"אחותו" , לא שיקר. כי הוא לא התחתן איתה. אלא היה היבם שלה. כפי שהסברתי באחד הפרקים הקודמים. כי "אשת אח" היא כ"בת" לאב, וכ"אחות" לאחיו של בעלה. וכפי שהסברתי, זאת גם הסיבה שיצחק ירש את רכושו של בעלה הראשון של שרי. הרן , אחיו של אברהם.
כמו שאמרתי. כל העניין שבהבנת התורה, הוא בשימת לב לדקויות. כי אחרת ניתן לפספס דברים משמעותיים.
בכבוד רב
שלום הלוי .