קרע

קרע

מֵעַל בֵּית "מַעֲרִיב" בְּתֵל אָבִיב שָׁטָה, עַל גַּלֵּי הָרוּחַ,
פִּסַּת עִתּוֹן קְטַנָּה, הִיא הָיְתָה פַּעַם עִתּוֹן שָׁלֵם
וּבָאָה הָרוּחַ וְקָרְעָה מִמֶּנּוּ פִּסּוֹת פִּסּוֹת.

פִּסַּת עִתּוֹן קְטַנָּה מְחַפֶּשֶׂת אֶת חַבְרוֹתֶיהָ, 
שֶׁנֶּעֶלְמוּ בִּמְעַרְבֹּלֶת הָרוּחַ, וְהִיא נִשְׁאֲרָה כָּאן
תְּלוּשָׁה וְאֻמְלָלָה מֵעַל גַּגּוֹת הַכְּרָךְ.

בְּאוֹתִיּוֹת קִדּוּשׁ לְבָנָה כָּתוּב בָּהּ: רֶצַח
וְהִיא הֲרֵי נִרְאֵית כִּכְנַף יוֹנָה,
מְרַפְרֶפֶת מֵעַל הַגַּגּוֹת כִּמְבַשֶּׂרֶת שָׁלוֹם.

רָאִיתִי אֶת הָרוּחַ מְצַחֵק בָּהּ
וְרֹאשִׁי סְחַרְחַר
רָאִיתִי עַצְמִי מִסְתַּחְרֶרֶת אִתָּהּ

לְמַעְלָה, לְמַעְלָה, וּלְמַטָּה וְלַצְּדָדִים
גַּם אֲנִי פִּסַּת עִתּוֹן קְטַנָּה
מְחַפֶּשֶׂת שַׁלְוָה וְחָתוּם בִּי
רֶצַח. 

נורית שושני 4.8.2015