למה אני שונא פרידות
למה אני שונא פרידות
לזמן ולמקום אין משמעות למעט,האירוע עצמו.תכופות קורה אצל רבים מהזוגות שנקבעות פגישות,נוצרת המשכיות ומתפתחת חברות נפלאה ומבטיחה עד...שהשניים רואים כוכבים גם ביום ומשוכנעים באותו מעמד,שזה כבר לכול החיים.
ומותר וצריך להיות סקפטי.שום דבר אינו שורד את החיים,פרט לחיים עצמם.עטיפת המרמלאדה אינה מתיימרת להישאר איתך לעד ובוודאי שלא,לשמש כחברת ביטוח.יען כי איש אינו מוגן מלהתעורר אל בוקר אפרורי וקר;אל מציאות שלא הייתה שם קודם: ה ו א ק ו ם.כן.פתאום אתה לבד.טוב,לא ממש:חתולים כידוע,לעולם אינם נוטשים את הבית.
הנטישה להבדיל - מחליפתה האולטימטיבית של "היא לא ספרה אותך בתוכניותיה" שנוחתת עליך - במקרה או שלא, הינך נשאב גם אל תוך מדמנה,כשרק ראשך מבצבץ בקושי אל העולם השפוי בעוד שאינך קולט עדיין,מה בעצם נפל עליך.אז אתה שואל את עצמך:"מי לכול הרוחות ואשתו,היה צריך את כול זה ???"וקול פנימי משיב:"איך לא ?! הרי קוזי פאן תוטי..."
צחוק הגורל,שהיה באותו בוקר בסבב לקוחות,עוצר לכוס קפה עם חברים בצנטרום דיזנגוף-פרישמן וגם לו יש להוסיף איזו מילה,בסוגיה:"אמת ויציב ! אך האם ידעת כשזה התחיל,שכך זה יגמר ???..." אבל הקטע הכי מטומטם - או שלא - הוא דווקא זה,שאינך ממהר להחלים.אבסורד,לא ? כן. בכול דקה נתונה אתה רץ לאיזו פינה,שב ומשחזר את האירועים כרונולוגית - בפעם הטריליון:מה;מי;למה;איך;איפה ולא מרפה מלדוש וללוש את בצק הקנלוני - עד שמועף לפח.
רש"י מפרש,שזו העת לחתוך.ברם אתה עוד לא שם,משום ש"לא יכול" ו"לא רוצה" אינם זהים,חרף היותם מוצדקים.בנפרד.ואם כוונתך לתלוש את קורות האירוע מקורות חייך- מוטב שתשלוף מראשך גם את הרכיב שגרם לוואג'ארס הנ"ל.כול ניתוח כואב במידה כזו,או אחרת ועם עובדות - לא מתווכחים.
וזה, כבר סיפור מהתחת.הרי אתה גם מאשים את עצמך,לא ? נו, וודאי שכן! ההיא יצאה לה כולה בוץ;תכלת;ארגמן ונצנצים.ואתה ?...אז בוא וניגש ישירות לפואנטה:מחובתך לעלות שוב אל דרך המלך ולאו דווקא,אל דרך כול בשר.מממה?????? כן.האירוע כאן, אינו מצדיק אובדן בסדר-גודל שכזה.
ואכן, לאחר שניים שלושה חודשים,אההה...ישועת השם כהרף עין.כבר לא כול כך מזיז לך (או שזו משאלת לב ?!) - אם בכלל.כול מה שבא לך זה לשאוף טונה של אויר הרים ותהיה אף מוכן לתת את כול שמה שיש לך,רק על מנת להיות כבר ל א ח ר השיעור, שבאף בית ספר לא מלמדים כיצד להימנע ממנו.וזה לא שחסר לך משהו:בברנז'ה אתה נחשב ל"שווה" - גם ואולי בגין גילך.אז יאללה,נו.התחל להתנענע כבר !
רגע...הויסה, דקה.לא כול כך מהר וגם לא כה פשוט.סיפור שכזה,יכול להיות להיט היסטרי ברומנים של טולסטוי.למה ??? סריטה בנפש - זו לא סריטה ברגל.זהו קטע קשה וכואב לפחות כמו...שנפל עליך סלע. בבלינק של עין,הפכת מבן מלך לסחבת רצפה;אינך מרים עיניך אל איש,שמע תיתפס בקלקלתך ובא לך לא לעשות מאומה.נדה.גם לא לחיות.(חשבת שרק אצל הבנות זה ככה ? אז תחשוב שוב).
והיה והלכת לשכב על איזו כורסא מרופטת,לפחות כמו החלוק שעוטה זה שיושב מולך ומדקלם מנטרות שחוקות עד שבא לך לעוף משם - מהר מאד תבין,שגם לזומבי עם החלוק הדהוי כגוון פניו,אין רצפטים בשבילך.לא שם.
נו,אז מה עושים ??? שאלה טובה.גם לי אין מרשם בשליפה אבל אני חושב,שכול פרט חייב ללוש את הפיצה שהוא מתעתד לאפות לעצמו.לא בדיוק מדובר בטיול שנתי:אך כמי שהתגלח לא פעם על זקנם של אחרים - קח לדרך,אפס קצהו של שיקוי: השאל בסבבה, עוד קצת זמן מעיתותיך הספורות ואסוף את שברייך,אחד לאחד.צור את עצמך מחדש.כי איש לא יוציא אותך מהחרא הזה טוב יותר,מאשר אתה - בעצמך.
חלק מהחיים,אחי.
בסיפור שלי גמרתי אומר, לשים את הקלפים על השולחן;לדבר דוגרי על נושא מורכב, שלעיתים מביא באמתחתו אושר ושמחת חיים ולצד זאת, מידי פעם קורים גם פאנצ'רים ואין בתי ספר לכך.כול אחד והפיצה שלו.
תודה על תגובתך המלומדת והמחכימה.
שבוע טוב
רמי
והרהור:
האם זה גורל כולנו?
תודה,ידיד.
רמי
(ואני שואל,בעצם:אז מדוע אין עדיין קהילה לנושאים כגון אלו ?! פתאום זה כבר לא חלק מהחיים שלנו,או שמה סגרנו את הבאסטה ???) בגדול ? אנחנו עם מהזה שמרן...סוף הדרך.בקטנה ? כול אחד/ת חייב לטפח את הגינה הפרטית שלו, מבלי לאפשר לחוק העדר לעבוד עליו. לגמור לתקתק עוד כמה צ'טים אצל מוטק'ה וללכת לישון על אותה מיטה,עם אותה הכרית - ששששש... זה אסור לספר:"אויש,מיין גוט.מה יגידו ?!..." אבל מה שאני כן יודע הוא,שרף הדיכאון אצלה באותו הלילה, התרומם בעוד מעלה. ובשבת,היא תחגוג עוד יום הולדת ואני חותך ת'ווריד, אם היא לא תעמיד פנים שהיא מאושרת. וכך התיאטרון ממשיך להתגלגל משנה לעוד שנה,יחד עם הזמן הקצוב לכולנו.
לצד זאת, לא בהכרח הוא גם גורלנו.האמירה "הכול תלוי בנו" אינה עוד קלישאה:זאת עובדה.ואני מצטט את עצמי:
נו,אז מה עושים ??? שאלה טובה.גם לי אין מרשם בשליפה אבל אני חושב שכול פרט, חייב ללוש את הפיצה שהוא מתעתד לאפות לעצמו ולא בדיוק מדובר בטיול שנתי.וכמי שהתגלח לא פעם על זקנם של אחרים ? קח/י לדרך,אפס קצהו של שיקוי: השאל/י בסבבה עוד קצת זמן מעיתותיך ואסוף את שברייך,אחד לאחד.צור את עצמך מחדש.כי איש לא יוציא אותך מהחרא הזה טוב יותר,מאשר רק אתה ? בעצמך.
חלק מהחיים,אחי.