מימוש עצמי

מימוש עצמי

יוסי ישב עם אשתו בדירתם הקטנה. את שני ילדיהם הקטנים  כבר השכיבו בבתי הילדים, ועכשיו התפנו לשוחח על הנושא שהעסיק אותם בחודש האחרון. כשנסעו ביחד עם אחותו וגיסו של יוסי זרק יוסי לחלל המכונית פצצה. הוא הודיע לכולם, על רצונו ללכת ללמוד באוניברסיטה היסטוריה ופילוסופיה במגמת הוראה.

גיסו אמר לו: "אבל יוסי אתה היית חקלאי מאז סיום הצבא, כבר כמעט 15 שנה, ועכשיו אתה מרכז ענף, ואת כל זה אתה רוצה להשליך, ולפתוח במסלול לא בטוח, שאתה לא יודע מה יצא מממנו?"

אחותו אמרה לו: "הקיבוץ לא יסכים לך. אין לך ניסיון בתחום החינוך, לא היית אף פעם מדריך ולקיבוץ הזכות לבחור מי יהיו המורים שלו. ובכלל מאיפה צמח הרעיון הזה?"

ועתה כשהוא יושב מול אשתו, הוא מנסה להסביר לה שהוא לא היה ממש מאושר כחקלאי, ועובדה שהוא החליף ענפים כל שנתיים: מהרפת עבר לפרדס, מהפרדס עבר לצאן, ומהצאן עבר ללול.

הוא לא יודע בדיוק למה כל השנים האלו הוא נשאר בחקלאות. אולי בגלל שאבא שלו מסר הודעה במסיבת ענף המטעים, כשהוא היה בן 6, שיוסי הבטיח לו להיות חקלאי שהוא יהיה גדול? כן, היה עליו לחץ כל השנים מצד אביו להיות חקלאי, כי "הרי לשם כך באנו לארץ ישראל" הוא תמיד אמר. גם הקיבוץ חינך אותנו להיות חקלאים ולא לחשוב מה אנחנו באמת רוצים להיות.

אשתו שאלה אותו: "אוקי, הבנתי למה אתה לא רוצה להמשיך בחקלאות, אבל למה אתה רוצה ללכת ללמוד היסטוריה ופילוסופיה, ועוד אח"כ להיות מורה?"

הוא אמר לה: "קשה לי לשים את האצבע על הנקודה המדוייקת מתי התחלתי להתעניין בנושאים האלו. אני חושב שזה התחיל מהויכוחים האידיאולוגיים של אבא ואמא שלי. כשהייתי בן 12 או 13, כל אחד מהם ניסה למשוך אותי להשקפת העולם שלו. אמא הייתה בעלת השקפות קומוניסטיות ואבא היה בעל השקפה סוציאל דימוקרטית. הם היו גרושים כבר שנים רבות, אמא גרה בראש הגבעה בקיבוץ ואבא בתחתיתה. אמא הייתה נותנת לי הרצאה בשבח הקומוניזם, ואני מיד הייתי רץ עם עיקרי נימוקיה לאבא. אבא היה קוטל מכל וכל את נימוקיה של אמא, ואני הייתי רץ עם נימוקיו במעלה הגבעה לאמא, וחוזר חלילה.

כך זה נמשך ימים רבים, ואני הייתי מיואש מהאפשרות להבין מי מביניהם צודק. נזרקו שם ציטטות ממרקס, אנגלס, אפלטון וקאנט, ואני התקנאתי ברוחב השכלתם.  באותם ימים, כאשר רצתי בין אבא ואמא, נדרתי בליבי, שכאשר אגדל אלמד פילוסופיה והיסטוריה ואגבש לי השקפת עולם משל עצמי.

השנים עברו, והחלום (או הנדר) נשכח. הלכתי לצבא והיה לי חשוב להיות חייל קרבי טוב, כמו שאר בני גילי בקיבוץ. אח"כ היה חשוב לי להיות חלק מ"דור ההמשך" של הקיבוץ, להשתלב בענפי המשק, ולהגיע לתפקידים חשובים בקיבוץ. היה לי גם חשוב להקים משפחה. אבל לבסוף מצאתי אותך, נישאתי לך, נולדו לנו שני ילדים, והחלום הישן ההוא שוב חזר להציק לי. כן, אני מרגיש שנתתי את שלי לחברה הקיבוצית, את כל מה שהיא דרשה ממני, ועכשיו אני רוצה לממש את השאיפה שלי. בעצם גם כמורה אוכל לתרום.

היא הסתכלה עליו בעיניים לחות, ואמרה: "אתה יודע שזה לא יהיה קל לשכנע את הקיבוץ, אבל אני אהיה לצדך!"