מסע הקסם המסתורי של שיר

כינורות צ'לי ופגות זמזמו לחן רך בראשו. נער היה ג'ון ולא ידע את נפשו, הצלילים הדהדו גזו ושבו לשכון בתוכו. להרף עין המנגינה אצלו כאילו על כף ידו סגורה, ובה בעת נמוגה ואיננה.היה לילה כשג'ון נשכב על מיטתו מיוגע, לא מרוצה. על הקיר שליד מיטתו הדביק ג'ון דף נייר מלבני לבן, ובין אצבעות יד ימינו אחז עיפרון קהה חוד.ג'ון חשש מלאבד ולו צליל תו אחד כשהוא יצוץ בראשו, על כן היה נכון לתפוש ולו חלקיק של אשליה אם וכאשר תופיע. תפוס מחשבות בנוגע לאקורד מסוים של המנגינה בטרם שנולדה, נגרר ג'ון אחר הרהורי ליבו ונרדם.אילמת ירדה עליו השינה, עטפה אותו כערפל סמיך, אך מוחו לא נח לרגע, וכבר בשלב השינה השטחית הקלה יחסית, הופיעה בחלומו ססיליה הקדושה פטרונית המוזיקאים ופיזרה מעל מיטתו אבקת כוכבים מהולה בתווים ראשונים של שירו yesterday- אותו החל ג'ון לרשום כמתווה ראשונה של מלודיה חדשה שהייתה עכשיו זרוקה בין שיראי האוכל שעל שולחן המטבח.פתע ניעור ג'ון וקפץ מהמיטה, התיישב ליד השולחן והמשיך לשרבט תווים על אותו דף נייר מקומט כאילו ואחר את המועד- כתב סול, ומי במול, בזריזות מפתיעה רשם, חושש שהנה הנה והם ייעלמו לו מהזיכרון. זה, ורק זה, חיבר,אחר מכן חזר למיטתו נשכב ונרדם.אותו לילה הייתה המוזה ססיליה חופשי על הבר כמו תו הדו הפשוט והמוכר. יש עיתים שיוצרים עובדים מסביב לשעון, ויש זמנים בהם הם אינם מחברים ולו מילה או תו מנגינה אחד.ובמילים אחרות אפשר לומר-בצורת נוראה. זה משקרה גם לג'ון עד לאותו לילה מיסטי כשנכנסה הפיה לתוך חלומו של ג'ון ובתרמילה הפתעות מלוא החופן- רק אלוהים יודע איך שכך קורים דברים הכי בעולם. ובינתיים התארכה השינה אצל ג'ון וצברה תאוצה, פה ושם גם יצאה לו מפיו נחירה שכמעט ופרמה את חוטי הכרית, על כן הפיה לא חששה שתעירו עת שוטטה בחדרו.ובין שיטוט לתיור שלחה מבט אל השולחן המבולגן שם ראתה את התווים הבודדים שהיו כצפים על הנייר הלבן. ססיליה זרקה הצצה שנייה על גיליון הניר ותכף שטה לה משם ברחש קל כאוושת רוח קלילה ויצאה מחדרו מרוצה. בבוקר שלאחר הלילה המסתורי שעבר על ג'ון, הוא התעורר, פקח את עיניו, אך היה מוטרד, ולא ידע מדוע.. מהחלום אותו חלם בלילה זכר רק רסיסים דקיקים כטל של בוקר על עלה חמנייה.. לפתע שמע ג'ון את קולה של אימו שקוראת לו- ג'ון, האוכל על השולחן אני יוצאת למתפרה אמרה, וטרקה את דלת דירתם. רעש הדלת שנסגרת וטון קולה של אימו שברו לו את התיאבון, אך בלכתו להתרוקן ולחץ לשחרר, הביט וראה את העותק המקומט של הנייר שעליו היו רשומים התווים שלמראשותיו אותו-