המשך: הקסם המסתורי של שיר
סימן מפתח הקובע את מקומו של כל תו בסולם הצלילים..ואז, רק אז, נזכר שהוא קשקש על אותו דף נייר משהו שצץ לו בראשו רגעים ספורים לפני ששכב אמש לישון.ברגע שהוא היה ער ומרוקן, הושיט ידו וחטף את הטופס מהשולחן, הביט בתווים, לבש מכנסיים שהיו זרוקים ליד מיטתו, תפס חולצה, הדק את החגורה ומיהר ורץ לחפש את מקרטני חברו. עכשיו היו שני הצעירים יושבים במרתף ביתו של אריסון חברם ומנסים לחבר תו לתג בתקווה שיולידו יצירה חדשה. זו הייתה תחילת גלגולה של המלודיה שנצנצה אמש במוחו של ג'ון רגעים לפני שקיבלה תפנית ועלתה לגבהים שאפילו המלאכים כשאותה ישמעו-יחייכו, ינידו ראש בתזוזת מקצב זעירה ויומרו- הפעם יצאה ססיליה הפיה הטובה, גדולה מהחיים,תפסה את הזדמנות חייה, שמה את אלויס בכיס הקטן... הרבה שירים נכתבו ונכתבים מאז, רובם אחרו את הרכבת, הם לא ביג דיל, אין להם צ'נס, ישייטו במרחבי האין סוף עד שישקעו בנשיית השכחה ויאבדו- לא כן yesterday -שירם הנפלא של החיפושיות שעומד במבחן הזמן. זו הייתה שעתם היפה של השניים.