בן קיבוץ

בן קיבוץ

לילה של שמירה עם חבר משק היה אחת ממשימות הבר-מצווה שלנו בקיבוץ של שנות החמישים. היות והשמירה הייתה כרוכה בנשיאת נשק, שחררו את הבנות מהמשימה הזו (על פמיניזם לא שמעו בשנות החמישים בקיבוץ). כל הבנים שכבר עשו את המשימה הזו סיפרו לי כמה זה כיף ואיזו חוויה זה להחזיק את הרובה על הכתף.

חיכיתי בקוצר רוח לתורי. יום אחד הודיעה לי המחנכת כי הלילה אני שומר עם נתן ויינשטוק (יקה וותיק בגיל של הורי) ברפת. שאלתי למה דווקא ברפת? המחנכת הסבירה לי כי אנחנו בתקופה של גניבת פרות מהרפת, ולכן הוצב שומר מיוחד ברפתות. הידיעה הזו קצת הפחידה אותי, אבל היה ברור לי שאסור לי להראות את זה, כי בן קיבוץ לא מפחד אף פעם, ובטח שלא במשימת בר-מצווה. אמרתי לה: "אין בעיה הערב ב-21.00 אהיה ברפת".

ב-21.00 התייצבתי לפני נתן ברפת. לא ידעתי מה אני הולך לעשות עם יקה מזדקן כמוהו כל הלילה. על מה אני אדבר איתו? בנוסף לכך הוא היה המחנך של הכיתה שמעלינו. נדמה לי שמחשבות דומות עברו גם במוחו של נתן, אבל הוא היה אדם מאד נימוסי, ואפילו הייתי אומר לבבי, ולכן הוא קידמני במאור פנים.

נתן הזמין אותי לשתות איתו קפה שחור במטבח של הרפת. בחיים שלי לא שתיתי קפה שחור, אבל לא רציתי שהוא יחשוב שאני ילד, ואמרתי לו: "אין בעיה".

נתן ידע כי מדובר כאן במשימה חינוכית,  ולכן הוא נתן לי להחזיק את הרובה הצ'כי, והסביר לי את נוהל הפתיחה באש במקרה שאנו רואים גנב. אמרתי לו: "אין בעיה, אבל לפחות תראה לי איך יורים עם הדבר הזה". נתן בא במבוכה, ולבסוף אמר שאין לו כדורים, "המחנכת שלכם אמרה לי שליתר בטחון לא אקח כדורים". הבנתי ש"ליתר בטחון" זה בגלל שהוא שומר עם ילד. תהיתי בליבי האם כל החברים שלי גם שמרו בלי כדורים אצל השומר.

אח"כ יצאנו מהמטבח והתחלנו להסתובב בין הרפתות. לא ידעתי על מה אני יכול לשוחח איתו. אבל נתן שהיה עד לפני כמה שנים רפתן, התחיל להרצות לפני על נפלאות ההזרעה המלאכותית. הוא היה כנראה די מומחה בתחום הזה, לאחר שעבד שנים ארוכות ברפת (לפני שנהייה למורה), אבל אותי די הביכו התיאורים המפורטים, איך שואבים את הזרע מהפרים בחוות ההשבחה, ואיך מזריעם איתו את הפרה הדורשת.

אחרי שנגמרה ההרצאה, הצעתי לנתן שנעשה לנו ארוחת לילה, כי שמעתי מהבנים האחרים, שזאת החוויה העיקרית בלילה כזה. אבל נתן היה יותר יקה מיקה, ולא הסכים בשום אופן לנטוש את המשמרת לטובת פינוקים כמו ארוחת לילה. הוא היה אדם אדיב ולכן שאל אותי אם יש לי בעיה עם זה? אמרתי לו "שאין לי בעיה עם זה".

הלילה נמשך ונמשך. ישבתי עם נתן, על גדר הרפת. הלילה היה קר, ורק אור קלוש האיר עלינו.

 ואז פתאום שמעתי מאחורינו רחש. שערותי סמרו והרחש נמשך ונמשך. נדרכתי, כי הבנתי שהמבחן המכריע מתקרב.

נתן לקח את הרובה בחזרה לידיו. פתאום הוא הוציא כדור מכיסו ותחב אותו בבית הבליעה של הרובה, דרך אותו והחזיק אותו בכוננות. עברה דקה ארוכה של רחשים מוזרים. לפתע הגיחו מן החשכה שני חתולים מיוחמים בריצה, ואני אמרתי לנתן בזלזול: "נתן, זה רק חתולים, מה הבעיה?"

אח"כ נרדמתי. נתן העיר אותי ב-5.00 בבוקר בעדינות, ושאל אותי : האם לא היה קשה לי ליל השמירה?" אמרתי לו: "מה פתאום, לא הייתה לי שום בעיה".

למחרת נפגשתי עם הבנים האחרים מהכיתה, ואמרתי להם שהשמירה הייתה חוויה לא נורמלית.