שיחתו של אברי עם צבי

מרים יקרה,
11.11.1951
אני אוהב אותך, גם אם את עושה דברים בלי להתייעץ איתי. אמנם זאת משפחתך ואלו ילדייך אבל בעתיד נראה לי שחשוב שקודם נסכם בינינו את הדברים. ההסכם נראה לי הוגן וטוב. אולי דברים ישתנו בעתיד. אולי תמר תרצה לעבור לעיר? מי יודע, כרגע זה נראה לי סידור טוב.
זה היה יפה מאד מצידך שסידרת לנו – לי ולצבי - שיחת טלפון מהמזכירות שלכם. דיבור ישיר במצב כזה הוא הכי טוב.
אני הבנתי שצבי חושש שאני אפריד בינו לבין הילדים. ניסיתי מיד בתחילת השיחה להרגיע אותו. אמרתי לו, להיפך אני רוצה לאחות את השברים במשפחה. אני יודע שתמר לא מתראה איתך. אני אדאג לכך שבחגים אנחנו נשב ביחד, ואולי גם ליל שבת. אני מקווה שכך גם הקרח ביניכם יישבר. אנחנו הולכים לגור בחדרה בגלל קירבתה לקיבוצכם. אמרתי לו, צבי אני לא אוייב שלך. הנישואים שלך ושל מרים לא עלו יפה, עובדה שנפרדתם פעמיים במשך 10 שנות נישואיכם.
לא תאמיני אבל בשלב הזה הוא פרץ בבכי, ואמר שהוא מסכים לנישואינו והוא יודע שזה מה שאת רוצה וזה מה שיהיה לך טוב. הוא התעניין קצת במהלך חיי, מצ'כיה ועד ארה"ב, והתרשם מאד מהעובדה שאני בתהליך גיור.
מרים, אני מאמין שהבטחה זה דבר קדוש, ואם הבטחתי לו את הדברים האלו, אנחנו צריכים לקיים אותם. אבא שלי, היה אומר: להבטיח זה קל, לקיים הבטחה זה קשה". בכל אופן זה חלק מסט הערכים שלי.
רציתי לבשר לך שתהליך הגיור שלי עומד להסתיים בעוד חודש, ואחרי זה אני רוצה לעלות לארץ. החיים החדשים שלנו, חלומנו המשותף עומד להתגשם, האין זה נהדר?
שלך אברי