יחסם של חז"ל לחיי מין

היחס ליצר אצל חז"ל

2) "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותך, והלוך בדרכי לבך ובמראי עיניך; ודע כי כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט " ( קהלת, י"א, ט)

הפסוק הזה הוא בניגוד גמור לאתוס של היהדות: " ללא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. למען תיזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לה' (במדבר,ט"ו, ל"ט). לחז"ל היה מאד קשה איתו. בחלק האחרון של הפסוק הם מצאו נחמה פורתא.

בסיפור שלפנינו היחס ליצר המין חיובי, ודיכויו מביא לצרות צרורות:

 חרותא

רב חייא בר אשי היה רגיל,

כל זמן שהיה נופל על פניו, לומר:

הרחמן יצילני מיצר הרע.

יום אחד שמעה אותו אשתו

אמרה: הואיל וזה כמה שנים שפרש ממני,

מה הטעם שהוא אומר כך?

יום אחד היה לומד בגנתו,

קישטה את עצמה, חלפה ובאה לפניו.

אמר לה מי את?

אמרה: אני חרותא (הזונה הנודעת) חזרתי היום.

תבעה.

אמרה לו הבא לי את הרימון הזה שבראש העץ.

קפץ, והביא אותו לה.

כשבא לביתו היתה אשתו מסיקה את התנור.

עלה וישב בתוכו.

אמרה לו מה זה? אמר לה כך וכך היה מעשה.

אמרה לו: אני הייתי זו.

אמר לה: אני מכל מקום, לאיסור התכוונתי.

בבלי, קידושין, פ"א, ע"ב

אבל במחשבה שנייה, למעשה הכוונה היא למילוי חובת חיי אישות, ויש גם חיוב הילכתי לקיים יחסי אישות עם אשתך:

מתני'. המדיר את אשתו מתשמיש המטה, ב"ש אומרים: שתי שבתות, בית הלל אומרים: שבת אחת. התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום, הפועלים - שבת אחת. העונה האמורה בתורה, הטיילין - בכל יום, הפועלים - שתים בשבת, החמרים - אחת בשבת, הגמלים - אחת לשלשים יום, הספנים - אחת לששה חדשים, דברי רבי אליעזר.

ובאותה מסכת יש סיפורים מה קורה למי שאינו מקיים את ההלכה הזו:

רב רחומי

רב רחומי היה מצוי לפני רבא במחוזא.

 היה רגיל לבוא לביתו כל ערב יום כיפור.

 יום אחד משכה אותו הסוגיה.

 היתה מצפה אשתו.

 עכשיו הוא בא, עכשיו הוא בא.

לא בא.

חלשה דעתה וירדה דמעה מעינה.

 היה יושב על גג,

נפחת הגג מתחתיו

ונחה נפשו.

(כתובות, ס"ב, ע"ב)