התרומה לקרן המגן

התרומה ל"קרן המגן"

השעה הייתה כבר מאוחרת ואני ידעתי שאסור לי לאחר לשעת ההשכבה בבית הילדים. אמי ואני ישבנו בביתה הקטן (שכלל רק חדר אחד ושרותים) וחיכינו לאבי.

אמי ואבי גרושים כבר 4 שנים, מאז שמלאו לי 6 שנים. היחסים ביניהם בדרך כלל מתוחים, והמפגשים ביניהם מסתיימים בד"כ בריב. הם גרים בקיבוץ באותה שכונה, ואני הולך יום אחד לאמא ויום אחד לאבא. הם מאד מקפידים על-כך.

הנושא של השיחה הצפויה היה – האם הם יתנו לי כסף לתרומה ל"קרן המגן". השנה הייתה 1954, (שנתיים לפני מבצע "קדש"). הצבא המצרי של נאצר הלך והתעצם כתוצאה מעיסקת נשק ענקית עם בריה"מ, ובישראל גבר החשש מנאצר וכוונותיו המלחמתיות. הוכרז על הקמתה של "קרן המגן", המיועדת לרכישת נשק עבור צה"ל, וכל האזרחים בארץ נקראו לתרום לה.

בשיעור חברה, המחנכת שלנו, ילדי כיתה ה', ביקשה אותנו להביא תרומה לקרן הזו. כמובן שנענינו לפנייה הזו, והתכוננו לבקש מהורינו כסף ולהביא אותו מחר למחנכת.

בשיחות מקדימות שניהלתי עם הורי במהלך הערב, התברר לי שאבי מוכן לתרום ברצון למטרה הזו אבל הוא דורש שגם אימי תתרום.

אני ידעתי שאמי, קומוניסטית מושבעת בעברה, לא תתרום, כי היא חשבה את נאצר למנהיג מתקדם, ידיד של הרוסים הקומוניסטים אהוביה, והיא לא תתן את ידה להפלתו.

ידעתי שצפוי הערב ויכוח ממושך ולא נעים, ובכלל לא ידעתי אם לא נגזר עלי להיות הילד היחיד בכיתה שלא יביא תרומה, ולכן הייתי במתח רב.

לפתע נפתחה הדלת ואבי נכנס בפנים זועפות והתיישב על הכסא. הוא לא בזבז זמן על שיחות נימוסין ואמר בקולו הרם: "מרתה, אני יודע מה הן הדעות שלך, וכמה את מעריצה את נאצר הסוציאליסט הדגול, נציג הקידמה כביכול בעולם הערבי. כל זה בעיני שטויות כידוע לך, ונאצר הוא קודם כל האיום הגדול על קיומנו בישראל. אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שלא יעלה על הדעת שנתן יהיה מחר הילד היחיד בכיתה שלא יביא תרומה ל"קרן המגן".

אמי התחילה לצעוק על אבי: "אתה תמיד היית ריאקציונר פשיסט וקפיטליסט. תמיד שנאת את הרוסים והקומוניסטים. אתה והמדינה שלך רוצים להשמיד את נאצר כי הוא מנסה להוליך את ארצו בדרך הסוציאליזם, ולא מוכן לברית עם ארה"ב. בישראל וגם בקיבוץ נותנים לנוער חינוך לאומני, מיליטריסטי. למה מתרימים ילדים שעוד להם בכלל הכרה פוליטית? למה בקיבוץ הנאור שלך לא פונים ישירות לחברים, ועושים עלינו מניפולציות דרך הילדים? אני נגד התרומה הזו, ונגד כל ההיסטריה הזו כנגד נאצר, אז למה הם שולחים אלי את הילד להתרים אותי?"

הויכוח נמשך שעה ארוכה, כי הורי אהבו מאד להתווכח, ובמיוחד על נושאים פוליטיים. אני הסתכלתי עליהם מן הצד, ולא ממש הבנתי את כל המילים המסובכות שהם השתמשו בהם. אהבתי את שניהם, והעובדה שאני לא מבין את הויכוח הזה גרמה לי כאב רב. אבל ידעתי שאני חייב להשיג את הכסף. פתאום העזתי ואמרתי לאבי: "אבא, אמא נגד התרומה הזו ואתה בעדה. אתה מבין כמה זה יבייש אותי להופיע מחר בכיתה בלי כסף, מה יקרה אם רק אתה תתרום ואמא לא?"

אבא הסתכל עלי בהפתעה, כאילו הוא לא מאמין שיש לו בן כזה חכם, והוא אמר לי: "אתה צודק, הוויכוחים הפוליטיים כבודם במקומם מונח, אבל אתה לא צריך להיפגע מהם." הוא שלף את ארנקו ושם על השולחן שטר של 5 לירות. מזווית עיני הבחנתי שלאמא המצב לא נעים. היא הלכה לארון הוציאה את ארנקה ושמה שטר של 5 לירות על השולחן, ואז היא צחקה ואמרה: "הפעם ניצחתם אותי זוג פשיסטים שכמוכם".

איתן קליש