ריח ספרים....

לדוליטל

יופי של זכרון וגעגוע לספריה  הקטנה דאז

בה כבדנו את הספרים ואת הספרנית ..

לנו בישוב ספריה ענק'ת ומודרנית יחסית ובה מתקימות כל פעיליות הילדים 

אווירה נעימה ..אך אין בה את ריח הספרים והכבוד שהיה לספרים ולספרנית ...

תודה אהבתי שבת שלום ..

לדוליטל

ריח של פעם שגם בבית הספר הייתה סיפריה  והחלפנו בה ספרים עם אותה קדושה שתארת.  ומי שחרוץ וקורא  ויש לו זמם פנוי אחרי  הצפיה בטלויזיה  ישנה גם היום סיפריה גדולה בעירנו הרצליה.  אבל זה לא כמו שהיה פעם. הקדושה נעלמה והיום היא סתם סיפריה.

                         דוליטל   כהמקסים הסיפור שכתבת,

                        יכל היה לכתוב מחזה  ולהצליח.

אכן 'קדושה'  

כפי שחלק מהמגיבים  כתבו.

אווירת ההוד שאפפה אותך במקום החשוך (הניאון עוד לא הגיע לשם) הצפוף והעמוס מדפי ספרים עד לתקרה.

תודה למגיבים הזוכרים והבינו את געגועי.

לדוליטל,

אתה מזכיר ימים נעימים מבחינת הספריה.זוכרת לטובה את ספרי חסמבה שהיינו גומרים בחצי יום וכשהיתי הולכת להחליף,הספרנית טענה שאין מחליפים שני ספרים באותו יום.ההליכה  לספריה ריגשה.מי יודע מה אמצא.והריח.החלום שלי היה לשבת בתוך ערמת הספרים הזאת לקרוא ולקרוא.

דו שלום

 על הספריה  בילדותי.וריחה של הטלויזיה.

כשהייתי בבי"ס היסודי הייתה ספרנית מסורה

ופוריאטנית.בשם רות.

רות הייתה פוריטנית וקפדנית

 בשום אופן לא הסכימה למשל.להשאיל ספרים

למי"שלא התאים מבחינת הגיל".

ואני.דווקא ,נורא רציתי לקרוא דווקא את הספרים האסורים .

ספר התועבה "דפניס וכלואה "היה אחד מהם.

רות לא רק שסירבה בתוקף להשאיל לי ,אלא גם

הזהירה אותי שתספר לאימא שלי אוי אוי אוי.

אז עשיתי קומבינה.החלפות עם ילד אחר.

בבית קראתי במחתרת את הספר ולא הבנתי את הנקרא.

.אך היו לי מה זה  רגשי אשמה-+ תחושה של מים גנובים...

ופחד שאתפס....

כשקיבלתי את הטלויזיה הראשונה שחור=לבן.

היה רק ערוץ אחד. 

הייתי בהריון וסבלתח קשות  מתחושת גועל ובחילות מכל דבר.

  הריח של הטלויזיה  גרם לכךלא מבינה למה ואיך.

עד היום הסידרה "בית פורסייד" מתלווה עם זיכרוןעמום של הריח העלום

היום אני מוצאת ש...הטלויזיה מסריחה באמת !

ומסריחה מהראש

 ורב הדברים שמופיעים על המרקע  מעוררים בי גועל .

ולכן,

מעדיפה לצפות בסרטים כמו של MGM או סרטים ישנים בשחור לבן.

או בערוץ 11 כשאיני ישנה את מנהרת הזמן.

בעבור 20 שנה של העדרות ממקום הולדתי,

שבתי ופגשתי ברחוב את רות הספרנית.

כשביקרתי בביתה.ישבנו בבטבחה.והיא הגישה לי תה עם עוגה.

היה נדמה לי כאילו לעוגה יש מעין ריח של הספרייה(טחב,ספרים, תבלינים?)

 ואולי היה לי נדמה וחלמתי חלום.