אני ומוטק'ה

דוליטל האיש והמותג!

אין כמו לשפוך את הלב בפני חברים וירטואליים חדשים, כשכתבת על אותם הימים, ימי הצ'ט העליזים, עלתה בי מחשבה, הרי אף אחד לא הכריח לא אותך ולא את האחרים להשתתף בשיח הנבזי, שהיה קן שרצים לדבריך, ואני אומרת שהיו לעיתים שיחות מעניינות מלאות חן ומצחיקות. ומי שהיה שם לא זז משם עד שבמוטקה באו בהחלטה לסגור את הבסטה ולפתוח אתר במתכונת חדשה. 

נראה שלאחרונה גברה עליך תחושת הנוסטלגיה, התחלת בעניני ספרייה של פעם (אגב, אין מה להשוות אותה עם המדיאטק המדהים של עירנו היפה), עברת לריקודים של פעם וכעת אתה מעורב כל כולך בכתיבה הבלוגאית שהיא כאן ועכשיו. 

דו ליטל

לרקוד זה השירה של הרגלים.

תרקוד היא אמרה לי, תרקוד

תרקוד כל עוד אתה יכול

מותר לאבד לפעמים את הראש.

כמה משפטים משירו של שלמה ארצי.

סת....ם נוסטלגיה!!

ערב טוב דוליטל.  איך אני הגעתי למוטקה? מה רציתי  להגיד  אז?  זה כבר לא חשוב  לגמרי. חיים  אמיתיים  ומרחב וירטואלי  לא מפריעים  אחד לשני.  גם  לא משפיעים בעצם. מה שחשוב  באמת יש פה משהו  באתר  הזה ,באנשים. לא פגשתי את אף אחד.    שומרת על קשר טלפוני   עם מי  שהתחברתי  אליו.  חיים  ממשיכים . מזמן עזבתי   פייסבוק.  ונשארתי  במוטקה.

תודה דוליטל  נגעת בלבי.