נחוצים פועלים ומישהי שתבשל

לאחר זמן קצר של שהותנו ביקנעם, בא אלינו המפקד האזורי של ההגנה ואמר:נחוצים פועלים למטע ברמת השניים ונחוצה מישהי שתבשל בשביל כולם והוא רוצה שאנחנו נעלה לשם.
התייחסנו לזה כמו לפקודה ועלינו לרמת השניים.
היה שם מין צריף גדול עם סדקים גדולים מבין הלוחות, מבוצר מסביב עם חצץ בין הלוחות עד גובה מסוים ושקי חול, לא רחוק מהצריף היה מעיין שסיפק מי שתייה וגם מים להשקות את השתילים הצעירים, את המים הובילו בפחים על גבי חמורים.במעיין גם התרחצנו וגם ניצלנו את המים לגידול קצת ירקות.
בצריף גרו ארבעה שומרים ושמונה פועלים ופועלת אחת (זו אני.)
יהושע ואני קיבלנו פינה קצת מוסתרת . בגלל שפע של פשפשים נתנו פחית נפט תחת כל רגל של המיטה , כאשר נסענו לחופש כולם ביקשו לישון במיטה שלנו , מפני שלא היו בה פשפשים . הרצפה הייתה מעץ. האחראי על המקום אמר לי לא לרחוץ את הרצפה ,לא ידעתי מדוע - עד להתקפה הראשונה. אז התברר לי שכול הנשק נמצא בסליק מתחת למיטה שלנו. באחד מהלילות הופיע המפקד שלנו ונשאר ללון , זה היה דבר לא רגיל, בלילה העיר את כולנו והודיע שערבים עוקרים עצים בקצה המטע וצריך לצאת להתקיף אותם. הוא קרא כמה שמות וגם קלינגהופר. לא אגיד שהפופיק שלי לא רעד, אחרי הכול יכולתי להגיד ליהושע שהוא הנשוי היחיד פה, כמובן ששתקתי, אחרי שחזרו נודע לי שזה היה ניסיון עלי, איך אעמוד במצב של לחץ כמו זה.

אחרי תקופה נוכחו לדעת שצריף ושקי חול מסביב זאת לא הגנה מספקת למקום כזה, אז העבירו אותנו למגדל שמירה, כדוגמת המגדלים בכול נקודות הספר.
המגדל עמד על ראש הר, הייתה בו דלת פלדה וקירות בטון בהם היו אשנבים בשביל לירות כאשר התקיפו אותנו, היו בו שתי קומות, בקומה העליונה גרו ארבעה שומרים, למטה היה חדר גדול ובו גרו שמונה פועלים. בפינה אחת היה גנראטור שעבד כל הלילה בכדי לספק חשמל לפרוז'קטור. על יד הגנראטור עמדה המיטה שלנו ואם פעם הגנראטור לא עבד, לא יכולנו לישון.
הייתה לנו בעיה עם המים, המעין היה עכשיו רחוק, מותר היה ללכת רק שניים שלושה איש יחד ועם נשק בשביל להתרחץ. לי בכלל לא הרשו ללכת, היינו צריכים להסתפק בכמה חביות מים לשבוע שהביאו מיקנעם. גם כדי להביא את החביות מיקנעם היינו שלושה איש יחד עם נשק.
כמובן שטלפון לא היה , אבל מכיוון שהיינו על ראש ההר, יכולנו במקרה הצורך להתקשר באיתות עם משייך- אברק, כפר יהושע וג'וערה. התחלנו ללמוד איתות (שפת המורס) זה היה מעניין מאוד פתאום למצוא קשר עם הסביבה. באותו הזמן הייתי אחראית על העזרה הראשונה. באותה תקופה עלה על הקרקע קיבוץ עין השופט ושני חברי הקיבוץ היו באים בכול בוקר לעבוד במטע יחד עם הבחורים שלנו, העבודה נעשתה עם הרובה על הכתף, יום אחד בדרך מהעבודה בחזרה לעין השופט ארבה להם כנופיה של ערבים והרגה אותם, העגלה עם הפרידות הגיעו לקיבוץ בלי הבחורים.(אפרים טיקטין ואליעזר קורנוולד)
באותו זמן חבר קיבוץ משמר העמק בשם אברהם גולדשלגר, שהיה מוכתר הקיבוץ ומיודד עם כול ערביי האזור, הלך יום אחד ברגל מג'וערה למשמר העמק וערבים ארבו לו מאחורי סלע והרגו אותו, הימים היו עצובים מאוד.