עץ צאלון
עץ צאלון אדיר ממדים צמח בחצר הבית שלנו, צמרתו מסוככת על הגג. אבי שתל אותו יחד עם עצים נוספים, כשעברנו מהמעברה לשכונה החדשה. אבא, אמא וילדה, בבית קטן עם חצר ענקית ועצים.
בקיץ אשכולות פרחים אדומים, מרהיבים למראה, היו פזורים בין עליו הגדולים דמויי הנוצה. לקראת הסתיו כל היופי נעלם, מותיר אחריו ענפים עירומים שפירות חומים דמויי חרבות ענקיות נתלים עליהם.
הייתי מתחמקת אליו בכל פעם שגעש בי משהו, מטפסת בזריזות עד לענפים הגבוהים ומתיישבת בחיקם. שם למעלה הייתי מעבירה בראש את כל מה שקרה, כמו צופה בסרט, מנסה להבין.
כשלא די היה לי בישיבה על העץ, הייתי עוברת ממנו אל הגג. מרחבים פתוחים נפרשו שם מולי. הרי הגליל העליון הזדקרו מצפון, כחולים למראה. בקלות יכולתי לראות עצמי נוגעת בכחול הזה. ממערב ניבט האזור המרכזי של העיר, שהיה נמוך מהגבעה ששכנה עליו השכונה שלנו. מדרום פיסות של ים הציצו בין עצי האורן שבחורשה הסמוכה.
במרומי הגג, הרחק מכל האנשים, הדברים נראו פשוטים יותר. הכעס התפוגג לאטו כערפל בחום השמש. תחושה של רפיון התפשטה בגוף. מרוקנת ירדתי מהגג, דרך סולם הענפים, חזרה אל המציאות. עד לפעם הבאה.
שנים ספורות אחר כך נכרת עץ הצאלון לטובת חדר שהוסיפו לבית. החיים בשלהם ואני בתוכם, נעה עמם בתלמים מוכתבים, וכשכעס, או עלבון, או עצב, מאיימים לשקוע, להצטבר ולהעיק, אני מחפשת את הדרך אל מרומי הצאלון, ויש שאני גם מוצאת.
בקיץ אשכולות פרחים אדומים, מרהיבים למראה, היו פזורים בין עליו הגדולים דמויי הנוצה. לקראת הסתיו כל היופי נעלם, מותיר אחריו ענפים עירומים שפירות חומים דמויי חרבות ענקיות נתלים עליהם.
הייתי מתחמקת אליו בכל פעם שגעש בי משהו, מטפסת בזריזות עד לענפים הגבוהים ומתיישבת בחיקם. שם למעלה הייתי מעבירה בראש את כל מה שקרה, כמו צופה בסרט, מנסה להבין.
כשלא די היה לי בישיבה על העץ, הייתי עוברת ממנו אל הגג. מרחבים פתוחים נפרשו שם מולי. הרי הגליל העליון הזדקרו מצפון, כחולים למראה. בקלות יכולתי לראות עצמי נוגעת בכחול הזה. ממערב ניבט האזור המרכזי של העיר, שהיה נמוך מהגבעה ששכנה עליו השכונה שלנו. מדרום פיסות של ים הציצו בין עצי האורן שבחורשה הסמוכה.
במרומי הגג, הרחק מכל האנשים, הדברים נראו פשוטים יותר. הכעס התפוגג לאטו כערפל בחום השמש. תחושה של רפיון התפשטה בגוף. מרוקנת ירדתי מהגג, דרך סולם הענפים, חזרה אל המציאות. עד לפעם הבאה.
שנים ספורות אחר כך נכרת עץ הצאלון לטובת חדר שהוסיפו לבית. החיים בשלהם ואני בתוכם, נעה עמם בתלמים מוכתבים, וכשכעס, או עלבון, או עצב, מאיימים לשקוע, להצטבר ולהעיק, אני מחפשת את הדרך אל מרומי הצאלון, ויש שאני גם מוצאת.
חג האהבה
ירח של טו באב
כמוהו כירח של כל טו בחודש.
לאהוב
מתאים תמיד
לקריאת הפוסט
חֲנֻכָּה
כְּשֶׁהָלַךְ הָאוֹר וְהִתְמַעֵט
בְּתַהֲלִיךְ קוֹסְמִי מֻפְלָא,
עָשָׂה הָאָדָם לְמַגֵּר
אֶת...
לקריאת הפוסט
ושוב שנה חדשה
כצמד טליים תמימים
בעשב הירוק, הפשוט.
לאלה אני מתגעגעת
לכאלה מייחלת.
מאחלת
שכזו תהיה
השנה הנכנסת
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אז תשתדלי שלא לכעוס יותר מדי...
יוסי
ובכל מקרה נחמדה לי תגובתך יוסי, כי חייכנית ואמפטית.
צמוד לביתי צומח עץ אבוקדו מזן מערב הודי.לפני כ-70 שנה הובא גלעין מהגונגל בהודו שהצמיח עץ ענק כמו הקליפטוס.
הפירות שלו במשקל קילוגרם מתוקים אבל עם חיי מדף קצרים.הענפים צומחים מעל גג והפירו...
צמוד לביתי צומח עץ אבוקדו מזן מערב הודי.לפני כ-70 שנה הובא גלעין מהגונגל בהודו שהצמיח עץ ענק כמו הקליפטוס.
הפירות שלו במשקל קילוגרם מתוקים אבל עם חיי מדף קצרים.הענפים צומחים מעל גג והפירות מפצחים את הרעפים
כך שאני נאלץ לגזום את הענפים הבעייתיים. סביב גזע העץ ובין ענפיו נוצרה פעילות ענפה של נקרים שמקישים במקורם על הגזע
בכדי לצוד חרקים ולקדוח קנים לדור הבא.בעונה שאחרי דררות צווחניות םאמצות את בית הנקר ומגדלות את הדור
הבא בצווחות רמות.מחלון הקומה השניה אתה נמצא בתוך העלוה וצופה במתרחש.בצמרת מקננים עורבים ןפה ושם מטפס
נחש סביב הגזע ומתעניין בביצים או בגוזלים ואז המהומה מרקיעה שחקים...כיום הדבר היחיד שאני מטפס עליו הם
העצבים של זה או אחר אבל אני שמח שהעץ לא ניכרת כי הוא משמש מערכת אקולוגית מרשימה.
תודה לשיתוף הזה
מרגש,על ילדה ,עץ ואשה.מאד יפה
כשלעצמי, טוב לי גם עם עצים גם עם אילנות, ואין לי שום חשק להשקיע אנרגיה בעניין הזה של החלפות...
אבל תודה לעדכון :)
אבל כאן לדעתי האקדמיה תכשל והאנשים ימשיכו לומר עץ-תפוח! ולא...אילן תפוח (נשמע מנופח....)
אז דברו כמה שאפשר נכון ורהוט- אבל שגם יבינו.....
אז תודה יוסי להבחנה. ומעתה, אמשיך אמנם לומר "עצים" אבל אדע שזו טעות :)