מהי חרות

מהי חרות?
ישנן תשובות רבות לשאלה "מהי חרות?" אפשר לחלק את הסוגיה למישור אישי וחברתי.
במישור האישי: חרות היא תחושה מסויימת, בדומה לתחושה של אושר, (ולרוב זמנית וחולפת), אבל היא גם יכולה להיות מצבו של האדם בעולם. בודהה סבר כי החרות פירושה שחרור עצמי מסבלות העולם, למעשה בריחה מהעולם או מהחיים הממשיים, ע"י מדיטציה, התנזרות וכדומה. למעשה רוב הפילוסופים סבורים כי דרך ההשתלמות האישית, הידע האמיתי, ואי–כניעה לפתויי היצר נשיג את השחרור ואיתו את האושר (סוקרטס, אפלטון, אריסטו).
כך למשל היה סבור גם שפינוזה שאמר כי בעייתו של האדם היא שהוא נתון ל"היפעלויות", כלומר להתניות שונות, שאינן ניתנות לשליטת התבונה. ככל שהאדם ישתלט על היפעלויותיו ולא יתן להן להפעילו הוא יהיה משוחרר יותר.
בישראל של היום נפוצו חוגי ימימה. ימימה אביטל שבינתיים הלכה לעולמה, הייתה מורה רוחנית שיצרה תורה לתיקון עצמי ע"י פיתוח המודעות העצמית, ועתה תלמידיה מפיצים את תורתה. למעשה תורתה דומה לתורתו של שפינוזה מצד אחד ושונה ממנה מצד שני: רובנו נישלטים ע"י מטענים שליליים מהילדות, ואנו פועלים רוב הזמן כאוטומטים ללא שיקול דעת, ללא בחינה מה טוב לנו באמת. אך ימימה אינה דטרמיניסטית כשפינוזה. ימימה מציעה לנו דרך כיצד להשתחרר מכל אותם "עומסים", וכיצד לפעול מתוך ההכרה שתוביל אותנו למהות האמיתית שלנו, שהיא לעולם מחפשת אהבה, קירבה ושמחה.
מה אומר הרמב"ם בנושא זה?
עבור הרמב"ם חרות פירושה בחירה חופשית. יש לו ויכוח תיאולוגי קשה מול הטוענים כי הכל נקבע ע"י האלוהים, והאדם למעשה לא אחראי לגורלו:
"רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע' (בראשית פרק ג'), ומין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע ..."
"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה..." (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה).

במישור החברתי השאלה היא, לדעתי, האם בחברה נתונה מתקיימת ה"חרות"? האם במדינתנו החרות אינה בנסיגה? האם ב"קיבוצים המתחדשים" הוגברה החרות לעומת הקיבוץ הישן? רבים טוענים שהתשובה היא חיובית. בקיבוץ המתחדש האדם שולט יותר על חייו – הכנסתו תלויה בו, הוא יוצא על חשבונו ללימודים תלותו בוועדות פחתה וכו'.
לדעתי במישור הציבורי, חרות היא חופש הביטוי, זכות הציבור לדעת, יכולתו של הציבור להשפיע על העומדים בראשו וכו'. חרויות אלו אינן מובנות ומובטחות מאליהן, ובכל חברה דמוקרטית ניטש מאבק על מימושן, לאחרונה ניטש עליהן מאבק סוער במדינתנו. גם בקיבוץ אינן מובטחות ויכולה לחול בהן נסיגה.
ככל שהחברה חדורה יותר בתודעת חשיבות שמירת הזכויות האלו, וככל שיש בה יותר אנשים שמוכנים להיאבק עליהן, הן יתקיימו בתוכה.

תגובות 0 אהבו 0

669

כתוב/י תגובה...