כתב הגנה על "האהבה"
כתב הגנה על ה"אהבה" (נכתב ליום המשפחה)
באחד הפוסטים שהסתובבו פייסבוק לאחרונה הותקפה תופעת האהבה בנימוקים שונים, עד כדי כפירה בעצם קיומה או היתכנותה של אהבה בין איש ואשה. הנימוק שהכי קומם אותי הוא שאהבה אינה יכולה לבוא ממקום אלטרואיסטי אלא לרוב או תמיד היא באה ממקום אגואיסטי: " [...] אבל באהבה הכל כך שגרתית כמו שבין גבר לאישה - אוהו כמה ששם זה מסובך בעצם, שם זה לרוב רגש אגואיסטי. מה אני אקבל בתמורה לאהבתי? האם זה יספק אותי? [...].
לדאבוני הפוסט הזה זכה למגיבים/ות רבים, ורובם אם כי לא כולם הזדהו עם הגישה הזו.
אני מאמין באהבה, וכמובן כאשר מדובר באמונה היא תמיד קצת חורגת מהמציאות, קצת אידיאליסטית, לא "מדעית" וכו'. אבל כמטפל בקשישים, מטעם ביטוח לאומי, מזה עשר שנים, אני נתקל שוב ושוב בזוגות קשישים, שבהם אחד מטפל בשני, כלומר הבריא יותר מטפל בחולה יותר, במוגבל, בחולה במחלה כרונית, בדמנטי – באהבה ובמסירות, גם כאשר ברור לו שבן זוגו החולה לא יוכל כבר לגמול לו בשום צורה.
ועתה אומר מהי לדעתי אהבה בין בני זוג, ואכן היא שונה מאד מ"התאהבות", אבל יש זוגות שמגשימים אותה יום יום:
אין שום דבר רומנטי באהבה;
אהבה אינה תשוקה,
אהבה היא הערכת אישיותו של האהוב,
הרצון ברווחתו ובאושרו של בן הזוג
ואחריות על אושרו.
אהבה היא עבודה קשה,
היא נתינה ולא קבלה.
אהבה היא חמלה,
היא הרצון שלא לפגוע לעולם באהוב.
אהבה היא קשר נפשי,
הבנה עמוקה והיכרות עם נפשו של האהוב:
מה הוא אוהב,
מה מצחיק אותו,
ממה הוא סובל?
וגם לבכות איתו כאשר הוא סובל.
אהבה אמיתית,
היא תמיד אהבה לשמה.
ואם תרצו: "אין זו אגדה"...
ולסיום אביא ציטוט מספרה של דודתי בת ה-90, שמעריכה את הזוגיות שהייתה לה עם בעלה ממרום גילה:
""אם מישהו היה מבקש ממני עצה, הייתי אומרת לו, או להם: ראשית אל תתחתנו מוקדם מדי. בנוסף, או בעיקר – זוגיות זאת עבודת צוות. בעלי ואני היינו צוות ולא היה בינינו שקר אחד - לא מצדי ואני מניחה שגם לא מצדו.
נשאלתי מה הייתה הדינמיקה כשלא הסכמנו. אינני חושבת שפגעתי בו, אבל לפעמים הוא פגע בי ואז הייתי משתתקת. הוא הרגיש מיד בשינוי שחל במצב רוחי, ואז הוא היה שואל: "האם פגעתי בך? אם כן סליחה.
וסלחתי לו, כי הוא הבין שפגע בי ואני הבנתי שלא הייתה בכוונתו לפגוע בי...".
ובכן רבותי, ביום האהבה, בואו נסתכל על חצי הכוס המלאה, ונראה שיש לא מעט זוגות שיש ביניהם אהבת אמת, ועל כך כבר אמר יהודי חכם בשם ר' עקיבא כך: "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם, לא זכו – אש אוכלתם (סוטה, י"ז, ע"א).
באחד הפוסטים שהסתובבו פייסבוק לאחרונה הותקפה תופעת האהבה בנימוקים שונים, עד כדי כפירה בעצם קיומה או היתכנותה של אהבה בין איש ואשה. הנימוק שהכי קומם אותי הוא שאהבה אינה יכולה לבוא ממקום אלטרואיסטי אלא לרוב או תמיד היא באה ממקום אגואיסטי: " [...] אבל באהבה הכל כך שגרתית כמו שבין גבר לאישה - אוהו כמה ששם זה מסובך בעצם, שם זה לרוב רגש אגואיסטי. מה אני אקבל בתמורה לאהבתי? האם זה יספק אותי? [...].
לדאבוני הפוסט הזה זכה למגיבים/ות רבים, ורובם אם כי לא כולם הזדהו עם הגישה הזו.
אני מאמין באהבה, וכמובן כאשר מדובר באמונה היא תמיד קצת חורגת מהמציאות, קצת אידיאליסטית, לא "מדעית" וכו'. אבל כמטפל בקשישים, מטעם ביטוח לאומי, מזה עשר שנים, אני נתקל שוב ושוב בזוגות קשישים, שבהם אחד מטפל בשני, כלומר הבריא יותר מטפל בחולה יותר, במוגבל, בחולה במחלה כרונית, בדמנטי – באהבה ובמסירות, גם כאשר ברור לו שבן זוגו החולה לא יוכל כבר לגמול לו בשום צורה.
ועתה אומר מהי לדעתי אהבה בין בני זוג, ואכן היא שונה מאד מ"התאהבות", אבל יש זוגות שמגשימים אותה יום יום:
אין שום דבר רומנטי באהבה;
אהבה אינה תשוקה,
אהבה היא הערכת אישיותו של האהוב,
הרצון ברווחתו ובאושרו של בן הזוג
ואחריות על אושרו.
אהבה היא עבודה קשה,
היא נתינה ולא קבלה.
אהבה היא חמלה,
היא הרצון שלא לפגוע לעולם באהוב.
אהבה היא קשר נפשי,
הבנה עמוקה והיכרות עם נפשו של האהוב:
מה הוא אוהב,
מה מצחיק אותו,
ממה הוא סובל?
וגם לבכות איתו כאשר הוא סובל.
אהבה אמיתית,
היא תמיד אהבה לשמה.
ואם תרצו: "אין זו אגדה"...
ולסיום אביא ציטוט מספרה של דודתי בת ה-90, שמעריכה את הזוגיות שהייתה לה עם בעלה ממרום גילה:
""אם מישהו היה מבקש ממני עצה, הייתי אומרת לו, או להם: ראשית אל תתחתנו מוקדם מדי. בנוסף, או בעיקר – זוגיות זאת עבודת צוות. בעלי ואני היינו צוות ולא היה בינינו שקר אחד - לא מצדי ואני מניחה שגם לא מצדו.
נשאלתי מה הייתה הדינמיקה כשלא הסכמנו. אינני חושבת שפגעתי בו, אבל לפעמים הוא פגע בי ואז הייתי משתתקת. הוא הרגיש מיד בשינוי שחל במצב רוחי, ואז הוא היה שואל: "האם פגעתי בך? אם כן סליחה.
וסלחתי לו, כי הוא הבין שפגע בי ואני הבנתי שלא הייתה בכוונתו לפגוע בי...".
ובכן רבותי, ביום האהבה, בואו נסתכל על חצי הכוס המלאה, ונראה שיש לא מעט זוגות שיש ביניהם אהבת אמת, ועל כך כבר אמר יהודי חכם בשם ר' עקיבא כך: "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם, לא זכו – אש אוכלתם (סוטה, י"ז, ע"א).
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
יש לחוש רחמים על אלה שעד גיל מבוגר לא חוו יותר מסתם 'התאהבות' ואינם יודעים כלל אהבה כפי שתוארה, מהי.
דודה חכמה היתה לך.אני בדעתה.יש אהבה והיא תנצח.לא כולם יודעים לאהוב או מסוגלים,מרוב שהם לגמרי מרוכזים רק בעצמם
תסתכלי על הפוסט שלי בקהילת קוראי ספרים. את המכותבת הראשית. אני חולק עלייך בקשר ליוכי ברנדס. אל תעלבי.
בידידות איתן
יום אהבה שמח איתן. בריאות והגשמת חלומותיך
תודה על תגובתך.
אני חולק על הגדרתך את האהבה: "אהבה (היא) רגש מורכב" כתבת. לדעתי אהבה אינה "רגש" מסויים, כי רגש בא והולךומשתנה כל הזמן כמו הרגש שלל להיות "מאושר". "אהבה" היא יחס מסויים כלפי אדם מסויים. אדגים לך את כוונתי: לפעמים אני כועס על בני או על בתי. באותו רגע איני חש כלפיהם רגש של אהבה. האם זה אומר שחדלתי לאהוב אותם? כך הדבר גם לגבי אשתי, וכך הדבר לגבי אחותי, וכך היה לגבי הורי.
גם מי שיש לו אהבה מושלמת כלפי בן הזוג, כמו שתיארתי בשירי, מן הסתם יהיו לו רגעים שיכעס על בן-זוגו, יהיו לו רגעים שהוא יחשוב שבן זוגו לא מבין אותו מספיק, לא תומך בו מספיק - אך כל זה לא מחסל את יחס האהבה כלפי בן הזוג. קשה להגדיר ממה מורכב היחס הזה. אולי מחיוב בסיסי של אישיותו של בן הזוג, מהרצון לעזור לו, מההרגשה של מחוייבות כלפיו? בעצם מכל הדברים שמניתי בשירי. היחס הזה יותר קרוב ל"הכרה" מאשר לרגש, אבל ברור שזה תמהיל של הכרה ורגש.
כמה נעים להתווכח ולהתפלסף...
בהרבה חיבה,
איתן