מקורותיו של "יום האשה הבינלאומי"
על המשמעות והחשיבות של יום האשה הבינלאומי / אסתר לבנון מורדוך/ עלון גזית
מחלוקות לא מעטות התעוררו סביב השאלה - כיצד נולד יום האישה הבינלאומי. אני מציגה כאן, בתקציר, את הערך "יום האישה הבינלאומי – שמונה במארס" שהופיע באנציקלופדיה "זמן יהודי חדש – תרבות יהודית בעידן חילוני", הכולל סקירה מקיפה על תולדות החג, בעולם ובארץ. כתב את הערך יאיר צבן , שנמנה עם חברי-כנסת שסייעו לפעילותה של שדולת הנשים עם היווסדה ב-1984, שבה אני מכהנת כיום כחברת הנהלה וכסגנית היו"ר.
יאיר צבן היה גם חבר הכנסת הראשון שהשתתף בפעילות הועדה למעמד האישה בכנסת ה-12 (בראשות חה"כ שרה דורון), בשנים 1992-1988, והיה גם שותף נאמן למאבק מוצלח שהובלתי ביחד עם חברות נוספות, מתוך פורום נשים אקטיבי במפ"ם ובמרצ , למען הבטחת ייצוג הולמת (לפחות 40% לכל מין) בכל מוסדות המפלגה.
ולכן, לכבוד הוא לי להציג מקצת מן הדברים שכתב צבן, מתוך הכרה בחשיבותו העצומה של יום זה. וזאת, בידיעה שגם אם יום האשה הבינלאומי לובש צורה ופושט צורה, ומדי פעם משתנים הדגשים בנושאים שעל סדר היום, עדיין לא תם המאבק לקידום השוויון (והשלום) בין נשים וגברים.
*
"המאבק לשוויון מעמדה של האישה, הפרוס על פני המאה הקודמת וראשית המאה הנוכחית, ידע בארץ עליות ומורדות, גלי תנופה ותקופות פסיביות יותר. בסיכום, ניתן לומר כי הוא עשה כברת דרך ניכרת מאז החל. ציון יום האישה הבינלאומי, ומעמדו של היום הזה בחברה הישראלית, שיקפו את ההתפתחות הזאת רק בדרך חלקית. בארץ, כבעולם, עברו על יום האישה תמורות מהותיות: הוא החל את דרכו כיום של מאבק פוליטי (על זכות הבחירה) ומעמדי (על זכויות האישה העובדת), השתלב במאבק הפמיניסטי הכולל על מעמדה של האישה בחברה, ולא התנתק מהמסורת של היותו יום של הוקרה לנשים.
מקורותיו של השמונה במרס
כדרכם של מועדים בינלאומיים המייצגים מאבק אנושי-חברתי בסוגיות שהן במהותן גלובליות, יום האישה הבינלאומי הוא מועד שחלוקות הדעות בנוגע למקורו המדויק. המאבק פרץ באופן טבעי במקומות שונים, בזמנים שונים, לעתים ללא קשר בין התפרצות אחת לאחרת, לעתים עקב השפעות הדדיות. באמצע המאה ה- 19 החל מאבקן של הסופרג'יסטיות להקניית זכות בחירה לנשים והוא הגיע לשיאו בראשית המאה ה- 20. בו בזמן התרחשו אירועים הקשורים במאבקן של נשים על זכויותיהן החברתיות, מהמאבק נגד העבדות ועד למאבק על שכר הוגן לפועלות. דווקא בארצות הגירה (ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד) פרצו המאבקים הראשונים בכיוונים האלה. בתודעתן של תנועות הנשים בארה"ב נחרת זיכרון מאבקן של פועלות טקסטיל בניו יורק, רובן מהגרות יהודיות ואיטלקיות, שיצאו להפגנת מחאה נגד תנאי ניצולן ב- 8 במרס 1857 והפגנתן דוכאה בכוח בידי המשטרה. חמישים ואחת שנים לאחר מכן (1908), ב- 8 במרס, צעדו בארה"ב 15,000 נשים בהפגנה רבת רושם, שאורגנה במשותף בידי ארגון הנשים הסוציאליסטי ותנועת הסופרג'יסטיות, בתביעה לקיצור יום העבודה, לשכר הוגן ולזכות בחירה לנשים. שנה לאחר מכן החליטה המפלגה הסוציאליסטית האמריקנית להכריז על יום א' האחרון בחודש פברואר כיום המאבק למען זכויות הנשים. וב- 28 בפברואר 1909 צוין "יום האישה" הראשון בהיסטוריה בהיקף ארצי.
ב-1910, בוועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי שהתקיימה בקופנהגן, והשתתפו בה 100 נשים מ- 17 מדינות, העלתה המהפכנית הגרמנייה, הסופרת והלוחמת על זכויות הנשים, קלרה צטקין, את התביעה לקבוע יום בינלאומי למאבק על זכויות הנשים. הצעתה התקבלה אך לא נקבע היום.
ב- 1911 צוין יום האישה הבינלאומי בפעם הראשונה באוסטריה, דנמרק, גרמניה ושוויץ. היום שנבחר אז היה 19 במרס. תאריך זה נבחר משום שבאותו יום, 63 שנים לפני כן, התחייב מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הרביעי לרפורמות ליברליות, ובכללן זכות בחירה לנשים. ואמנם, הפגנות הנשים ב- 1911 התמקדו בשאלת זכות הבחירה.
ב- 8 במרס 1917 הפגינו המוני נשים בסנט פטרבורג בתביעה לשים קץ למלחמה, בסיסמה "לחם ושלום". ארבעה ימים לאחר מכן נאלץ הצאר לוותר על כיסאו, וקמה ממשלתו של אלכסנדר קרנסקי, שהקנתה זכות בחירה לנשים. שמונה חודשים לאחר מכן התחוללה המהפכה הבולשביקית. והמהפכנית הפמיניסטית הרוסייה אלכסנדרה קולונטאי שכנעה את לנין להכריז על 8 במרס יום חג רשמי בברית המועצות. ואולם רק ב- 1965 הוא נעשה בברית המועצות ליום שבתון. ב- 1921, במושב של מזכירות ארגון הנשים הבינלאומי שליד הקומינטרן, התקבלה ההחלטה שקבעה את 8 במרס ליום האישה הבינלאומי. במהלך השנים נעשה 8 במרס בבריה"מ ובמדינות הגוש הסובייטי לחג שבו נערכו מסיבות ולנשים הוענקו פרחים ומתנות ממקום העבודה ומבני המשפחה, בהתבסס על ההנחה המובלעת, והרחוקה מלהיות מוכחת, שבארצות האלה כאילו השיגו הנשים שוויון מלא.
נשים באמריקה ביקשו לקשור את קביעת המועד של יום האישה הבינלאומי לחודש מרס עם העובדה שבחודש מרס 1911 קרה בניו יורק אסון נורא, כאשר בית חרושת לטקסטיל עלה באש ו- 146 עובדים, כמעט כולם ילדות ונשים, רובן יהודיות ואיטלקיות, נשרפו חיים. (ר' ערך "ארגוני פועלים וארגונים סוציאליסטיים יהודיים בארצות הברית" במדור תנועות לאומיות וחברתיות). הזעזוע העצום מהאסון המריץ את המאבק להגנת זכויותיהן של הנשים העובדות ו- 8 במרס נעשה ליום הזדהות עם קורבנות האסון.
בארצות המערב לא כבש לו יום האישה מעמד הולם עד שהגיע הגל הפמיניסטי של שנות ה- 60 וה- 70. בשנת 1975 התקיים באו"ם דיון מקיף על מצבן של הנשים בעולם ובעקבותיו הוכרז על העשור שלאחר מכן: עשור של מאבק לשיפור מצבן של הנשים בעולם. באותה העת גם אימץ האו"ם את 8 במרס. לדיון הזה היו הדים בארצות רבות. בארצות הברית יזמו חברות קונגרס משתי המפלגות את הכרזת "שבוע הנשים הלאומי ההיסטורי". ואכן, הנשיא רייגן הכריז על שבוע כזה, שחל בין שבעה לשלושה-עשר במרס 1982, ובמהלכו התקיימו ברחבי ארה"ב דיונים על מעמד הנשים ונערכו טקסים סביב אתרים היסטוריים הקשורים במאבקן של הנשים האמריקניות לשוויון זכויות. ב- 2005 החליטה ועידת האיגודים המקצועיים של בריטניה לתבוע שיום האישה הבינלאומי יוכרז חג רשמי ויהיה ליום שבתון.
חברת הקונגרס מטעם מדינת ניו יורק, יהודייה, פמיניסטית ידועה ולוחמת אמיצה על זכויות האדם, בלה אבצוג, ביטאה את חששן של פמיניסטיות רבות שמא ריבוי טקסים והכרזות ישמש תחליף מקומם לשינויים ממשיים במצבן של הנשים, ואמרה:
"הם נהגו להעניק לנו יום – הוא נקרא 'יום האישה הבינלאומי'. ב- 1975 הם העניקו לנו שנה – את 'שנת האישה'. ואחר כך, בין 1975 ל- 1985, הם העניקו לנו עשור – את 'העשור של האישה'. אמרתי, פעם, מי יודע, אם נתנהג יפה ירשו לנו להיות ממש-ממש בעניינים. "
מחלוקות לא מעטות התעוררו סביב השאלה - כיצד נולד יום האישה הבינלאומי. אני מציגה כאן, בתקציר, את הערך "יום האישה הבינלאומי – שמונה במארס" שהופיע באנציקלופדיה "זמן יהודי חדש – תרבות יהודית בעידן חילוני", הכולל סקירה מקיפה על תולדות החג, בעולם ובארץ. כתב את הערך יאיר צבן , שנמנה עם חברי-כנסת שסייעו לפעילותה של שדולת הנשים עם היווסדה ב-1984, שבה אני מכהנת כיום כחברת הנהלה וכסגנית היו"ר.
יאיר צבן היה גם חבר הכנסת הראשון שהשתתף בפעילות הועדה למעמד האישה בכנסת ה-12 (בראשות חה"כ שרה דורון), בשנים 1992-1988, והיה גם שותף נאמן למאבק מוצלח שהובלתי ביחד עם חברות נוספות, מתוך פורום נשים אקטיבי במפ"ם ובמרצ , למען הבטחת ייצוג הולמת (לפחות 40% לכל מין) בכל מוסדות המפלגה.
ולכן, לכבוד הוא לי להציג מקצת מן הדברים שכתב צבן, מתוך הכרה בחשיבותו העצומה של יום זה. וזאת, בידיעה שגם אם יום האשה הבינלאומי לובש צורה ופושט צורה, ומדי פעם משתנים הדגשים בנושאים שעל סדר היום, עדיין לא תם המאבק לקידום השוויון (והשלום) בין נשים וגברים.
*
"המאבק לשוויון מעמדה של האישה, הפרוס על פני המאה הקודמת וראשית המאה הנוכחית, ידע בארץ עליות ומורדות, גלי תנופה ותקופות פסיביות יותר. בסיכום, ניתן לומר כי הוא עשה כברת דרך ניכרת מאז החל. ציון יום האישה הבינלאומי, ומעמדו של היום הזה בחברה הישראלית, שיקפו את ההתפתחות הזאת רק בדרך חלקית. בארץ, כבעולם, עברו על יום האישה תמורות מהותיות: הוא החל את דרכו כיום של מאבק פוליטי (על זכות הבחירה) ומעמדי (על זכויות האישה העובדת), השתלב במאבק הפמיניסטי הכולל על מעמדה של האישה בחברה, ולא התנתק מהמסורת של היותו יום של הוקרה לנשים.
מקורותיו של השמונה במרס
כדרכם של מועדים בינלאומיים המייצגים מאבק אנושי-חברתי בסוגיות שהן במהותן גלובליות, יום האישה הבינלאומי הוא מועד שחלוקות הדעות בנוגע למקורו המדויק. המאבק פרץ באופן טבעי במקומות שונים, בזמנים שונים, לעתים ללא קשר בין התפרצות אחת לאחרת, לעתים עקב השפעות הדדיות. באמצע המאה ה- 19 החל מאבקן של הסופרג'יסטיות להקניית זכות בחירה לנשים והוא הגיע לשיאו בראשית המאה ה- 20. בו בזמן התרחשו אירועים הקשורים במאבקן של נשים על זכויותיהן החברתיות, מהמאבק נגד העבדות ועד למאבק על שכר הוגן לפועלות. דווקא בארצות הגירה (ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד) פרצו המאבקים הראשונים בכיוונים האלה. בתודעתן של תנועות הנשים בארה"ב נחרת זיכרון מאבקן של פועלות טקסטיל בניו יורק, רובן מהגרות יהודיות ואיטלקיות, שיצאו להפגנת מחאה נגד תנאי ניצולן ב- 8 במרס 1857 והפגנתן דוכאה בכוח בידי המשטרה. חמישים ואחת שנים לאחר מכן (1908), ב- 8 במרס, צעדו בארה"ב 15,000 נשים בהפגנה רבת רושם, שאורגנה במשותף בידי ארגון הנשים הסוציאליסטי ותנועת הסופרג'יסטיות, בתביעה לקיצור יום העבודה, לשכר הוגן ולזכות בחירה לנשים. שנה לאחר מכן החליטה המפלגה הסוציאליסטית האמריקנית להכריז על יום א' האחרון בחודש פברואר כיום המאבק למען זכויות הנשים. וב- 28 בפברואר 1909 צוין "יום האישה" הראשון בהיסטוריה בהיקף ארצי.
ב-1910, בוועידת האינטרנציונל הסוציאליסטי שהתקיימה בקופנהגן, והשתתפו בה 100 נשים מ- 17 מדינות, העלתה המהפכנית הגרמנייה, הסופרת והלוחמת על זכויות הנשים, קלרה צטקין, את התביעה לקבוע יום בינלאומי למאבק על זכויות הנשים. הצעתה התקבלה אך לא נקבע היום.
ב- 1911 צוין יום האישה הבינלאומי בפעם הראשונה באוסטריה, דנמרק, גרמניה ושוויץ. היום שנבחר אז היה 19 במרס. תאריך זה נבחר משום שבאותו יום, 63 שנים לפני כן, התחייב מלך פרוסיה פרידריך וילהלם הרביעי לרפורמות ליברליות, ובכללן זכות בחירה לנשים. ואמנם, הפגנות הנשים ב- 1911 התמקדו בשאלת זכות הבחירה.
ב- 8 במרס 1917 הפגינו המוני נשים בסנט פטרבורג בתביעה לשים קץ למלחמה, בסיסמה "לחם ושלום". ארבעה ימים לאחר מכן נאלץ הצאר לוותר על כיסאו, וקמה ממשלתו של אלכסנדר קרנסקי, שהקנתה זכות בחירה לנשים. שמונה חודשים לאחר מכן התחוללה המהפכה הבולשביקית. והמהפכנית הפמיניסטית הרוסייה אלכסנדרה קולונטאי שכנעה את לנין להכריז על 8 במרס יום חג רשמי בברית המועצות. ואולם רק ב- 1965 הוא נעשה בברית המועצות ליום שבתון. ב- 1921, במושב של מזכירות ארגון הנשים הבינלאומי שליד הקומינטרן, התקבלה ההחלטה שקבעה את 8 במרס ליום האישה הבינלאומי. במהלך השנים נעשה 8 במרס בבריה"מ ובמדינות הגוש הסובייטי לחג שבו נערכו מסיבות ולנשים הוענקו פרחים ומתנות ממקום העבודה ומבני המשפחה, בהתבסס על ההנחה המובלעת, והרחוקה מלהיות מוכחת, שבארצות האלה כאילו השיגו הנשים שוויון מלא.
נשים באמריקה ביקשו לקשור את קביעת המועד של יום האישה הבינלאומי לחודש מרס עם העובדה שבחודש מרס 1911 קרה בניו יורק אסון נורא, כאשר בית חרושת לטקסטיל עלה באש ו- 146 עובדים, כמעט כולם ילדות ונשים, רובן יהודיות ואיטלקיות, נשרפו חיים. (ר' ערך "ארגוני פועלים וארגונים סוציאליסטיים יהודיים בארצות הברית" במדור תנועות לאומיות וחברתיות). הזעזוע העצום מהאסון המריץ את המאבק להגנת זכויותיהן של הנשים העובדות ו- 8 במרס נעשה ליום הזדהות עם קורבנות האסון.
בארצות המערב לא כבש לו יום האישה מעמד הולם עד שהגיע הגל הפמיניסטי של שנות ה- 60 וה- 70. בשנת 1975 התקיים באו"ם דיון מקיף על מצבן של הנשים בעולם ובעקבותיו הוכרז על העשור שלאחר מכן: עשור של מאבק לשיפור מצבן של הנשים בעולם. באותה העת גם אימץ האו"ם את 8 במרס. לדיון הזה היו הדים בארצות רבות. בארצות הברית יזמו חברות קונגרס משתי המפלגות את הכרזת "שבוע הנשים הלאומי ההיסטורי". ואכן, הנשיא רייגן הכריז על שבוע כזה, שחל בין שבעה לשלושה-עשר במרס 1982, ובמהלכו התקיימו ברחבי ארה"ב דיונים על מעמד הנשים ונערכו טקסים סביב אתרים היסטוריים הקשורים במאבקן של הנשים האמריקניות לשוויון זכויות. ב- 2005 החליטה ועידת האיגודים המקצועיים של בריטניה לתבוע שיום האישה הבינלאומי יוכרז חג רשמי ויהיה ליום שבתון.
חברת הקונגרס מטעם מדינת ניו יורק, יהודייה, פמיניסטית ידועה ולוחמת אמיצה על זכויות האדם, בלה אבצוג, ביטאה את חששן של פמיניסטיות רבות שמא ריבוי טקסים והכרזות ישמש תחליף מקומם לשינויים ממשיים במצבן של הנשים, ואמרה:
"הם נהגו להעניק לנו יום – הוא נקרא 'יום האישה הבינלאומי'. ב- 1975 הם העניקו לנו שנה – את 'שנת האישה'. ואחר כך, בין 1975 ל- 1985, הם העניקו לנו עשור – את 'העשור של האישה'. אמרתי, פעם, מי יודע, אם נתנהג יפה ירשו לנו להיות ממש-ממש בעניינים. "
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
כעת הן ממש בעניינים.ראה מועמדת לנשיאת ארה"ב,מנכליות של הבנק הלאומי ואידך זיל גמור