שוויון האשה בסיפורי הבריאה
בעיית שוויון המינים בסיפורי הבריאה
אין להתעלם מכך כי האשה בסיפורי גן-העדן, מואשמת בחדירת כל הרוע לעולם. הטכסט הזה נועד לתת צידוק אידיאולוגי לעליונות הגבר בחברה של העולם העתיק, וגם בימי הביניים.
אך אם נשוב אל הטקסט המקראי עצמו ונפעיל עליו "קריאה חתרנית", אולי נגלה מסרים פמיניסטיים בשלושת הפרקים הראשונים של "בראשית".
בפרק א' של בראשית יש לנו סיפור שונה מאשר בפרק ב' על האשה. היא נבראת יחד עם הגבר, היא נקראת "אדם", והייעוד שלה לא שונה משל הגבר: לשלוט בעולם.
הבעיה שלנו היא עם הסיפור השני על אדם ואשתו, המתחיל בפרק ב'. נכון אין להתעלם מהמסרים השוביניסטים הגלומים בתיאור שהגבר היה כאן הראשון, שרק הוא נקרא אדם, ורק עליו הוטלה המשימה להחזיק את הגן, ורק הוא נצטווה לא לאכול מהעץ. כמובן שתיאור בריאת האשה כשהגבר הוא ה"יולד" אותה הוא שיא של עיוות שוביניסטי.
אבל אל לנו הפמיניסטים להתייאש. ניזכר במשנתו של ז'אק דרידה, אבי הזרם הנקרא דקונסטרוקציה, אשר דגל בחתירה תחת מבנים של משמעות בתוך הטקסט עצמו. אפשר שנגלה כי בתוך הטקסט ישנם רמזים המחזקים את מעמדה ותדמיתה של האשה, ומרמזים על תלותו של הגבר באשה.
נתחיל עם הפסוק היפה האומר: "לא טוב היות האדם לבדו". אלוהים, שהוא תמיד נושא את השקפת המחבר במקרא אומר שאדם זקוק לאשה, ושום יצור אחר לא יכול היות תחליף. שימו לב, לאדם הזה יש הכל לכאורה, אוכל מים, עולם חיות שלם שהוא שולט עליו, גן, ואפילו קשר עם אלוהים – ולמרות זאת באה הקביעה הנחרצת: "לא טוב היות האדם לבדו".
חז"ל דרשו הרבה דרשות על הפסוק הזה, שהמסר שלהם שאדם חייב להקים משפחה: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה..." ועוד רבות . ואנו שיש לנו ניסיון חיים, יודעים שהפסוק הזה מאד נכון.
נתקדם הלאה בסיפור. ודאי הבחנתם כמה האדם שמח באשה שהופיעה בפניו: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה, אשה כי מאיש לקחה זאת". ישנו ויכוח בין חוקרי מקרא פמיניסטים ואחרים, כשהראשונים אומרים שה"אשה" במקרא היא ה"אחר", כלומר נטולת מהויות אנושיות חיוביות. הפסוק שלפנינו סותר את הקביעה הזו. הוא קובע אחדות מהותית בין הגבר והאשה. נמשיך הלאה: "על-כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".אפשר לפרש "בשר אחד כפשוטו או באופן מטאפורי. אבל ברור שהפסוק הזה אומר כי הגבר חייב נאמנות במקום הראשון לאשתו למשפחתו החדשה ולא להוריו, והוא הולך אחריה ולא היא אחריו. זאת אמירה נורמטיבית מרחיקת לכת, המעמידה את האשה בסטטוס גבוה. אולי זה שריד של המשטר המאטריארכלי.
בהמשך הסיפור כפי שכבר אמרתי האשה מופיעה כדמות המפותחת, והאדם מופיע כפתי, כפי שוודאי הבחנתם.
האשה לא משלימה עם החיים הסטטיים שה' הועיד לה. היא רוצה להתנסות. היא מוכנה למרוד לשם כך.
לפרי גן העדן יש איכויות של דעת טוב ורע ובכלל של 'דעת'. האשה מנחשת זאת: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, וכי תאוה הוא לעניים, ונחמד העץ להשכיל...". היא מנהלת דיאלוג פנימי עם התשוקות שלה (כך מפרשים רוב הפרשנים את דמות הנחש), ויוצאת עם החלטה, לפרוץ את האיסור. ובאמת אחרי זה נפתחים אופקים חדשים בפניהם: נפקחו עיניהם (להבדיל בין טוב לרע), הם הולידו ילדים, החלו לעבוד ולפתח תרבות.
בעלה, "אדם" מופיע לאורך הסיפור כילד קטן, חסר דעה, חסר עמוד שידרה, המציית פעם לה' ופעם לאשתו. הוא פועל בלי לחשוב, וגם מתחמק מאחריות.
גם בפתחו של הפרק הבא (פרק ד), אנו קוראים משפט יפה: " והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין, ותאמר קניתי (בראתי) איש את אלוהים." שימי לב, כל המוטיב הקודם שהאשה נולדה מגופו של הגבר "תוקן" כאן. האשה היא שותפתו של ה' במעשה הנפלא הזה של עשיית אדם חדש, ולא הגבר .
לסיכום, אנחנו רואים שהטקסט הכניס הרבה אלמנטים פמיניסטים, בסיפור שמטרתו הנסתרת היא להכפיש את הנשים. אבל הקריאה הפמיניסטית הזו מותרת לנו. היא אינה מעשה מרמה.
נכון, ואין להתכחש לכך, שהסיפור נגמר במסר מאד שוביניסטי: " הרבה ארבה עצבונך והרנך, בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך, והוא ימשל בך". גם כאן רצוי לפרק את הטכסט למרכיביו. את החלק הראשון ברור שכתב גבר שלא הבין שבשביל אשה ההריון והלידה הם שמחה ואושר, וזאת אנו רואים בפתיחת הפרק הבא, כאמור לעיל. בעצם, הקללה הזו "ואל אישך תשוקתך" אינה עונש. התשוקה אל הגבר שלה, אינה נראית לי כעונש, וגם לגבר ניתנה ברכה דומה כאמור לעיל. הרי אם האשה היתה נאלצת להיענות לבעלה, ללא תשוקה, מצבה היה יותר גרוע.
ואז באות המילים הקשות : "והוא ימשול בך". פה אינני יכול לרכך את הטכסט. בשביל המשפט הזה נכתב הסיפור כולו, אבל עדיין, שימו לב, איפיוניה של האשה ברוב חלקיו של הסיפור מחמיאים לאשה, והיא השולטת והמנווטת את העניינים.
מוזר להשליך על הפרקים האלה את המונחים המודרנים שגם משקפים תפיסות חדשניות:שוביניזם ופמיניזם.
כמו שלא תומר שחוק שיחרור העבד העברי בשנה השביעית בנוי על תפיסה קומוניסטית.אי אפשר לעשות דבר מוזר כזה.
המדובר במצב חברתי קיים,כשהגבר כבר שולט באשתו,ולא רק באחת והשליטה שלו בנויה גם על התשוקה והתחרות שלה בנשים אחרות של בעלה ובפילגשיו.זהו המצב הקיים.כעת הסיפור בא להסביר איך זה קרה.
תשובת המספר היא לשאלה מדוע הגבר שולט באשתו,שהיא לא היתה צייתנית,פיתתה אותו לדבר עברה,לכן מעתה לא היא תשלוט בו,כפי שהיה לפני זה,אלא הוא ישלוט בה.
לשאלה מדוע האשה צורחת מכאבים בלידתה,הזקן,המספר על יד המדורה הסביר שזהו עונש על אי ציות לאלוהים.היות והחברה המדוברת שוהה במדבר או על גבולו,אז הנחש הוא אחד האויבים של החברה הזו.אם ילד שאל:סבא,מדוע אין לנחש רגליים ואנחנו הורגים אותו?אז הסבא סיפר את הסיפור על הנחש והאשה.
וכשמישהו מת,שאל התמים מדוע מתים ואז ענו לו שזה עונש.אם האדם לא היה חוטא עם אשתו,הם היו חיים לעולם.
פמיניזם ושוביניזם לא ימצאו מקומם בחברה שאלה היו הנורמות שלה ואף אחד לא העלה בדעתו שיש אפשרות של חיים אחרים.הרי כך היה בכל המזרח התיכון,או העולם הידוע.לפי המיתוס הזה,האשה היא רק חלק מגופו של הגבר(יש לו עוד צלעות)הגבר מושל בה בכח תשוקתה אליו.גם לו יש תשוקות,אבל יש נשים נוספות בהן הוא יכול לספק תשוקותיו.
בינינו,כפי ששמת כבר לב,יש לנו שני סיפורי בריאה(אם תרצה אוכיח לך)האחד עד פרק ב4 והשני משם ואילך.שני המיתוסיםהיו יפים בעיני אלה שעסקו בקנוניזציה של המיקרא ולכן הכניסו את שניהם ויצרו כאילו שהשני הוא המשכו של הראשון.ולא היא,שים לב שגםהששימוש בשם האלוהות הוא באופן קבוע אותו השם עדפסוק4ב ושם אחר קבוע מב5.הרי ראיתי שתורת המקורות ידועה לך.חז"ל שמו לב לכך וכיביכול מצאו פתרון,אבל הוא אינו משכנע לדעתי.
שנינו היינו מורים לתנ"ך לכן ביטוי כמו אני אוכיח לך שיש שני סיפורי בריאה, מיותר ואפילו קצת מעליב, כי זה הרי ידוע ומובן מאליו.
את מפרשת את סיפורי בריאת האדם רק באופן אטיולוגי (הסברת מצב קיים על סמך סיפורים מן העבר). אבל כפי שאמר לי ראש החוג למקרא, "אפילו אלו שכתבו את הסיפורים הללו לא ראו בהם רק סיפורים אטיולוגיים, אלא יותר סיפורים פילוסופיים".
אני בפרושי מכניס מושגים הלקוחים מעולמנו (פמיניזם, שוביניזם ועוד) כי אני כותב לאנשים חילוניים האמונים על ערכי הדמוקרטיה. אם לא אראה להם שבמקרא יש גם גישות מתקדמות אל האשה, (למשל בפרק א' של בראשית האשה שווה בכל לגבר), אין להם שום סיבה לעסוק בספר הספרים. אם הוא מכיל רק ערכים שוביניסטיים, למה שילמדו אותו?
אגב גם חז"ל בפרושיהם - מדרשיהם, התאימו את סיפורי התנ"ך לעולם הערכים שלהם, וכך צריך לעשות כל דור.
בברכה
איתן
איש באמונתו יחיה.