קווים פמיניסטיים בדמותן של אימהות האומה
קווים פמיניסטיים בדמותן של אימהות האומה
הקדמה
בכתבות האלה על מעמד האשה בתקופת המקרא, יש לי אג'נדה. גם אני יודע, כמו מבקרי, שהייתה זו תקופה פטריארכלית, והתנ"ך משקף את זה, ולכן יש בו לא מעט עמדות שוביניסטיות. מצד שני יש בתנ"ך מגוון דעות והשקפות, וגם בנושא מעמד האשה יש בו בהחלט גוונים פמיניסטיים.
מצד אחר אני אומר לעצמי שאני בפרושי חייב להכניס מושגים הלקוחים מעולמנו (פמיניזם, שוביניזם ועוד) כי אני כותב לאנשים חילוניים האמונים על ערכי הדמוקרטיה. אם לא אראה להם שבמקרא יש גם גישות מתקדמות אל האשה, (למשל בפרק א' של בראשית האשה שווה בכל לגבר), אין להם שום סיבה לעסוק בספר הספרים. אם הוא מכיל רק ערכים שוביניסטיים, למה שילמדו אותו?
אגב גם חז"ל בפרושיהם - מדרשיהם, התאימו את סיפורי התנ"ך לעולם הערכים שלהם, וכך צריך לעשות כל דור.
ראינו כבר כי בסיפור הגרוש מגן-העדן האשה – חווה – היא הדמות הדומיננטית ביחסים שבין בני הזוג. היא זאת שקיבלה את ההחלטה לאכול מפרי עץ הדעת, היא נתנה לאדם והוא בלי לחשוב פעמיים (חווה התלבטה וחשבה רבות לפני שאכלה), אכל מהפרי האסור: " וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל" (בראשית פרק ג). חווה מקבלת מעמד בכיר גם בפרק הבא כאשר היא אומרת לאחר לידת בנה הבכור: יצרתי איש עם ה':
"וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־ה'." (שם, פרק ד).
כאשר אנו עוברים לאם הראשונה שלנו, אנו מגלים אשה חזקה ודומיננטית. היא זו שמחליטה על מסירת שפחתה לאברהם לאשה. לה אברהם אומר, כאשר הגר מתחצפת אליה – עשי לה כרצונך. היא זו שמחליטה על גירוש הגר וישמעאל כי "וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־ יִצְחָֽק: (יא) וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ: (יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:"
הקטע הזה די מדהים: שרה היא המחליטה מי יהיה הבן הנבחר. הבנתו של אברהם את המצב שגוייה. אלוהים מצדיק את עמדת שרה.
נעבור לרבקה אשת יצחק. שוב אנו רואים כי האשה היא זו שבחרה את הבן שיירש את ההבטחה לאברהם, שיהיה לעם ישראל. תוכניות הגבר – יצחק – מסוכלות ע"י ההשגחה. היא זו שמושכת בחוטים גם לקראת שליחתו של יעקב לחרן, וכל מהלכיה זוכים לתמיכת אלוהים.
כאשר אנו עוברים לנשותיו של יעקב, איננו מוצאים קשר בינן לבין האל. יחד עם זאת הן דומיננטיות ביחסים עם הבעל – יעקב. נשים לב כי הוא אינו מגרש את לאה, למרות שהייתה שותפה בתרמית של לבן, והוא אינו אוהב אותה. רחל צועקת עליו: " וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־ אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי: (ב) וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן: (ג) וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה:
שוב אנו רואים כי האשה מדברת אל הבעל מעמדה של שיוויון, והוא נמצא בעמדת התגוננות. היא גם מתכננת לו את "המשך" המשפחה, ולו אין מה להגיד.
הדבר המשמעותי ביותר בסיפור זה הוא שהנשים הן אלו שנותנות לבניהן את שמם:
"וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן:
(ז) וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
(ח) וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי:
(ט) וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה:
(י) וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן:
(יא) וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בגד בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד:
(יב) וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
(יג) וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר:
וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ:
(כג) וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי:
(כד) וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְקֹוָ֛ק לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר:
זה היה כנראה המנהג בתקופה ההיא כי אנו רואים כי מאות שנים אחרי תקופת האבות, חנה אשת אלקנה נותנת את השם לבנם: " וַיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים וַתַּ֥הַר חַנָּ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל כִּ֥י מֵיְקֹוָ֖ק שְׁאִלְתִּֽיו (שמואל א פרק א).
איתן קליש
הקדמה
בכתבות האלה על מעמד האשה בתקופת המקרא, יש לי אג'נדה. גם אני יודע, כמו מבקרי, שהייתה זו תקופה פטריארכלית, והתנ"ך משקף את זה, ולכן יש בו לא מעט עמדות שוביניסטיות. מצד שני יש בתנ"ך מגוון דעות והשקפות, וגם בנושא מעמד האשה יש בו בהחלט גוונים פמיניסטיים.
מצד אחר אני אומר לעצמי שאני בפרושי חייב להכניס מושגים הלקוחים מעולמנו (פמיניזם, שוביניזם ועוד) כי אני כותב לאנשים חילוניים האמונים על ערכי הדמוקרטיה. אם לא אראה להם שבמקרא יש גם גישות מתקדמות אל האשה, (למשל בפרק א' של בראשית האשה שווה בכל לגבר), אין להם שום סיבה לעסוק בספר הספרים. אם הוא מכיל רק ערכים שוביניסטיים, למה שילמדו אותו?
אגב גם חז"ל בפרושיהם - מדרשיהם, התאימו את סיפורי התנ"ך לעולם הערכים שלהם, וכך צריך לעשות כל דור.
ראינו כבר כי בסיפור הגרוש מגן-העדן האשה – חווה – היא הדמות הדומיננטית ביחסים שבין בני הזוג. היא זאת שקיבלה את ההחלטה לאכול מפרי עץ הדעת, היא נתנה לאדם והוא בלי לחשוב פעמיים (חווה התלבטה וחשבה רבות לפני שאכלה), אכל מהפרי האסור: " וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל" (בראשית פרק ג). חווה מקבלת מעמד בכיר גם בפרק הבא כאשר היא אומרת לאחר לידת בנה הבכור: יצרתי איש עם ה':
"וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־ה'." (שם, פרק ד).
כאשר אנו עוברים לאם הראשונה שלנו, אנו מגלים אשה חזקה ודומיננטית. היא זו שמחליטה על מסירת שפחתה לאברהם לאשה. לה אברהם אומר, כאשר הגר מתחצפת אליה – עשי לה כרצונך. היא זו שמחליטה על גירוש הגר וישמעאל כי "וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־ יִצְחָֽק: (יא) וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ: (יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:"
הקטע הזה די מדהים: שרה היא המחליטה מי יהיה הבן הנבחר. הבנתו של אברהם את המצב שגוייה. אלוהים מצדיק את עמדת שרה.
נעבור לרבקה אשת יצחק. שוב אנו רואים כי האשה היא זו שבחרה את הבן שיירש את ההבטחה לאברהם, שיהיה לעם ישראל. תוכניות הגבר – יצחק – מסוכלות ע"י ההשגחה. היא זו שמושכת בחוטים גם לקראת שליחתו של יעקב לחרן, וכל מהלכיה זוכים לתמיכת אלוהים.
כאשר אנו עוברים לנשותיו של יעקב, איננו מוצאים קשר בינן לבין האל. יחד עם זאת הן דומיננטיות ביחסים עם הבעל – יעקב. נשים לב כי הוא אינו מגרש את לאה, למרות שהייתה שותפה בתרמית של לבן, והוא אינו אוהב אותה. רחל צועקת עליו: " וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־ אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי: (ב) וַיִּֽחַר־אַ֥ף יַעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר־מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי־בָֽטֶן: (ג) וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה:
שוב אנו רואים כי האשה מדברת אל הבעל מעמדה של שיוויון, והוא נמצא בעמדת התגוננות. היא גם מתכננת לו את "המשך" המשפחה, ולו אין מה להגיד.
הדבר המשמעותי ביותר בסיפור זה הוא שהנשים הן אלו שנותנות לבניהן את שמם:
"וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן:
(ז) וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
(ח) וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים׀ נִפְתַּ֛לְתִּי עִם־אֲחֹתִ֖י גַּם־יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי:
(ט) וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת־זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה:
(י) וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַעֲקֹ֥ב בֵּֽן:
(יא) וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה בגד בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גָּֽד:
(יב) וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַעֲקֹֽב:
(יג) וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר:
וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֙יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ:
(כג) וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי:
(כד) וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְקֹוָ֛ק לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר:
זה היה כנראה המנהג בתקופה ההיא כי אנו רואים כי מאות שנים אחרי תקופת האבות, חנה אשת אלקנה נותנת את השם לבנם: " וַיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים וַתַּ֥הַר חַנָּ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל כִּ֥י מֵיְקֹוָ֖ק שְׁאִלְתִּֽיו (שמואל א פרק א).
איתן קליש
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
היה מעניין לקרוא.
שרה מתלוננת על מר גורלה כאשר נמסרה לפרעה, לפי מדרש חז"ל:בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מא
"כל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבון העולמים אברהם יצא בהבטחה, ואני יצאתי באמונה, אברהם יצא חוץ לסירה, ואני בתוך הסירה," היא מזכירה לקב"ה שהיא הלכה לכנען מבלי שהתייעצו איתה.
כתר יונתן בראשית פרשת וירא פרק כב
ויהי אחר הדברים האלה מִן אחרי שעקד אברהם את יצחק וילך השטן ויגד אל שרה שאברהם שחט את יצחק ותקם שרה ותבך ותחנק ותמת מן הצרה .