הו ושתי

הו ושתי / מאת טלי גורן ספיר (קיבוץ גזית)
לכתוב היום שושתי הייתה אישה אמיצה זה כמעט טריוויאלי, לא מקורי, ומי מאתנו בכלל חושב אחרת, אבל היא הייתה. ושתי הייתה אישה אמיצה וכדאי לתת לה מקום של כבוד בין המודלים של נשים שעשו צעדים משמעותיים בעולם הזה.
הסיפור המקראי ששמו מגילת אסתר, כמו רבים מסיפורי המקרא איננו מקור היסטורי כלל ובכל זאת יש חוקרי המקרא המתארכים את כתיבתה למאה ה-5 לפני הספירה על פי פרמטרים שונים. תארו לעצמכם במאה ה-5 לפני הספירה ישב מישהו וכתב את הסיפור הזה עם הדמויות האלה שהיו לו מטרות שונות.
המטרה העיקרית של סיפור מגילת אסתר, כמו שאני מבינה היא מעין סיפור עידוד לעם היהודי הגולה שמצבו קשה. מעין פנטזיה שמי שסיפר אותה אמר למקשיבים שרק אם יעצמו עיניים- משהו כזה יוכל לקרות. קצת מזכיר את סיפור סינדרלה ואולי מקורם האנושי דומה.
אבל אני לא רוצה ולא יכולה להתנתק מדמותה של ושתי, הדמות היחידה בכל המגילה שלא מוכנה להיות כלי שרת בידי אף אחד, שלא מוכנה לוותר על עצמיותה ועצמאותה. שיודעת מי היא ומה כוחה ומוכנה לשלם מחיר הנמוך בעיניה מהמחיר שהייתה משלמת לו הייתה נוהגת אחרת.  
ואולי כך היתה אומרת ושתי מודרנית יהודית חילונית:
בְּרוּכָה אֲנִי שֶׁעָשִׂיתִי עַצְמִי אִשָּׁה
כתבה: אוֹרְנָה רַב-הוֹן
הָיִיתָ עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל שָׁם לִפְנֵי הַקִּיר.
שָׁמַעְתִּי אוֹתְךָ אוֹמֵר:
"בָּרוּךְ שֶׁלֹא עָשַׂנִי אִשָּׁה".
שָׁאַלְתִּי אוֹתְךָ מַדוּעַ.
אָמַרְתָּ: "כְּשֶׁתִּגְדְּלִי - תָּבִינִי."

הִנֵּה גָּדַלְתִּי עַכְשָׁיו
וַעֲדַיִן אֵינֶנִּי מְבִינָה.
הֲרֵי בְּרוּכָה אֲנִי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי אִשָּׁה
הֲרֵי הַדָּם הַזּוֹרֵם בִּי
הִצְמִיחַ חַיִּים חֲדָשִׁים
הֲרֵי אֵינֶנִּי טֻמְאָה.

הִנֵּה, אֲנִי מִצְטַדֶּקֶת.
הָאִם לֹא זוֹ הַכַּוָּונָה?

וְלֹא.
לֹא אֹומַר
בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גֶּבֶר.
אֹמַר:
בְּרוּכָה אֲנִי
שֶׁעָשִׂיתִי עַצְמִי
אִשָּׁה.