להיות יפה באוטובוס
פעם, במאי 2008, כתבתי פוסט על נשים שמנות, שמזיעות באוטובוסים ומסריחות את הסביבה. זה היה, כמובן, בקיץ, והפוסט ההוא זכה למירב הגולשים. הפמיניסטיות עלו על הסיפור, עשו לו פרסומת רבה והצליחו להביא לכך שקראו אותו נשים רבות, וגם גברים. היום, אולי יש בקיץ פחות נשים מסריחות באוטובוסים הממוזגים.
כבר התרגלתי לכל מיני תופעות בתחבורה הציבורית והן מפתיעות למי שירד מהגה המכונית הפרטית. כך, אני שומע מקצה המכונית אנשים צועקים את דבריהם בסלולרי. אני זוכר, שאמנון דנקנר ז"ל כתב במעריב כיצד נסע באוטובוס ציבורי ושמע סיפור מאד מעניין בטלפון של אחד השכנים למושב. זה היה מצד אחד בלבד, אבל היה מאד מושך עד ש...האיש ירד. העתונאי נשאר עם סיפור בלי סוף.
אתמול נתקלתי באוטובוס בתופעה חדשה: איפור.
ישבה מולי אשה מבוגרת למדי, עם תוספת שיער מעולה וגם שתי גבות מצויירות למשעי. לפתע שלפה מן התיק הגדול שלה מראה פיצפונת ומלקחיים קטנות והתחילה למרוט את השערות המיותרות על הפנים. ישבתי ממול וראיתי את התהליך. אין גבול לגסות הרוח.
במקרה זה לא הייתי מתנגד שהיא תקדים לרדת.
הצטברו דברים שונים
מכיוון, שכותב דברים אלה "סוחב על גבו הרבה שנים", הצטברו על שולחני כמה דברים ואמרות.
היום, כשיש לי הרבה עבר, אני יודע עד כמה הוא עבר. ההווה נעלם מיד, והעתיד – למרות שהוא הרבה יותר קצר – עדיין בגדר תעלומה.
בעקבות הפיגוע בבלגיה, לא הופתענו שמנהיגינו הציעו את עזרתם. הרי אנחנו יודעים יותר טוב: הילדים יודעים יותר טוב מההורים, התלמידים יודעים יותר טוב מהמורים, הסטודנטים יודעים יותר טוב מהפרופסורים, ועורך דין יודע שהשופטים חמוֹרים.
אני שומע שמרבים לצטט בתקשורת את "המקורבים" של איש ציבור זה או אחר, שנתפס ונידון ברותחין בדעת הקהל. מנסיון עתונאי אני יכול להעיד, שבדרך כלל איש הציבור עצמו מדבר עם עתונאים ואומר את מה שיש על לבו (או את מה שאיש יחסי הציבור הכתיב לו) והוא מבקש לא להיות מצוטט. כך נולדו ה"מקורבים".
לפני ימים אחדים עמדנו בפני פקידת הכרטוס בשדה התעופה באילת. האשה שעמי: "תודה על השירות. כמה שאת נחמדה"... אני: "טוב שהיא אמרה לך את זה. אילו אני אמרתי, היתה מיד תלונה על הטרדה"...
הפקידה פרצה בצחוק.
חדלתי לנהוג וקבעתי פגישה עם חבר בהרצליה. "בשבילך כל נסיעה זה סיפור" - אמר לי בטלפון.
"נכון, אני חי בסיפורים" - השבתי.
"אז אתה בטח תכתוב את זה בבלוג"...
כתבתי.
קבלתי טוקבק לבלוג הזה: "אתה כותב על נושאים משעממים, אבל אתה עושה את זה מעניין ואני אוהב לקרוא אותך". חתום ישראל זך.
כתבתי על נשים, מפני שאני מסתכל בעיקר על נשים ולא על גברים.
כתבתי את זה ב-2008. קצת מזמן. היום יש מזגנים באוטובוסים אז הבעיה פחות אקוטית, אבל הפוסט שלי עסק בדו"ח מבקר המדינה. אז מדוע התגובה על הנשים? אולי הבעיה במגיב ולא בכותב?
דווקא לא נושאים משעממים.היה מעניין לקרוא ואף הסכמתי לרוב דבריך.איני פמיניסטית.דברי אינם נובעים מזוית זו,אבל עלי לציין שניתקלתי יותר בגברים "המדיפים ריח ניחוח"יותר מנשים.
הזוטות האלה שאנו מעלים מענינים כי כולנו אוהבים רכילות. אז אתה צודק הסיפורים הקטנים על אנשים קטנים שפוגשים באוטובוס נותנים לנו תמונה על מי שאנחנו. אלו באוטובוס הם חתך של הציבור . מזיעים או הזיעו? לא נורא לבטח חזרו מהעבודה. לא ממישרד ממוזג אלא ממיסעדה או בניקיון חחח כבר תייגתי כמה. מזכיר ארוע כשחזרתי מנתניה להרצליה ומישהוא הרים יד לטרמפ. עצרתי ופתחתי את הדלת והוא ניכנס והתישב לידי. כמה הצטערתי אבל זה היה כבר מאוחר. הוא הסריח ועוד איך הסריח . אז או שהיה עובד עיריה במכונית זבל או עובד מטבח בזבל. . . הנה עוד רכילות ולא מנסיעה באוטובוס אבל היא גם כן הייתה מסריחה חחחח. אין לי רכילות על נשים. השתדלתי לא לקחת טרמפיסטיות ביחוד מנתניה. תאר לך מה היה קורה אם הייתי חוזר הבייתה עם ריח פרפיום חריף של בחורה ? הייתה מחכה לי הזמנה מהרבנות. מנהל בנק בחליםה ועניבה וטרמפיסטית צעירה זה מתכון ל....חחח אסון. וואו. כמה אנחנו אוהבים רכילות אז תזרוק לאתר . יש קונים