חמדה בן יהודה

אליעזר בן יהודה מחיה השפה העברית, אשר המציא מיליםפ כמו  עיתון, מברשת, מנגינה, צילום, מגבת, ממחטה, גרביים, אלו רק אחדות מבין מאות המילים שהמציא.

ילדי ירושלים היו רצים אחריו וקוראים לו בן היודה המשוגע, על שום החלטתו לכתוב ולדבר רק עברית. כל חייו נאבק להחיות את העברית המתה. לעגו לו ולא האמינו ביכולתו לכתוב  את המילון הראשון.

כשעלה לארץ מוכה שחפת קצבו לו שלושה חודשי חיים, ירק הוא דם וחי ארבעים ואחת שנים.

בשנת 1881 עלו לארץ בן אליעזר ורעייתו הראשונה דבורה, כעבור עשר שנים נפטרה ממחלת השחפת, בקשה אחת היתה לה, את מקומה תמלא בילה אחותה. נקראה היא בלידתה בילה, אח"כ נקראה בל

בשנת 1891 היתה היא צעירה רוסיה נלהבת, אלגנטית אשת העולם הגדול, סטודנטית לכימיה, נלהבת מטולסטוי, רחוקה מכל רעיון ציוני, כתבה היא לאליעזר אני באה אליך, ביומנה כתבה  הוא החזיק אותי בזרועותיו כאשר הייתי בת שנתיים, כאשר היית בת חמש אמר שיתארס איתי אם אפסיק לבכות.  בת עשרים אני מוסרת לו את חיי במלואם.

פגישתנו היתה בקושטא בשנת 1892, הוא היה לבוש נחמד, כמו7 אמן אנגלי, מעיל קטיפה קצר, מכנסים בעלי משבצות מרובעות, קשה לתאר את אושרו כאשר ראה את האוצר שנפל לידיו.

בשלושת החודשים הראשונים למדה עברית, ובן יהודה שינה את שמה לחמדה. היא הביאה עימה לירושלים רוח חדשה, עשתה את ביתם וועד לךחכמים, ומוקד לאומני  התקופה שהיו מבאי ביתם.

אישיותה הסוערת הדרמטית והרומנטית משכה וריתקה רבים שניהלו איתה רומנים אבודים. בעיתונו של בן יהודה, "הצבי" הנהיגה לראשונה מדור אופנה.

לזוג נולדו ילדים, הוא המשיך במילונו, כאשר אשתו הזוהרת והפעלתנית שומרת עליו מכל הפרעה, אין אוכל בבית  ואין עץ להסיק, אך בחדרו של אליעזר דולקת האש וארוחותיו מלאות

הוצאת המילון לאור מציידת במרצה ובקשריה האישיים. למשפחת בן יהודה לא היה כסף לשכר דירה, ובעל הבית איים לגרשם, חמדה שומעת  כי ראש עירית ברדפורד באנגליה, יעקב מוזר תרם מכספו להקמת המכללה בהרצליה.לובשת היא את מחלצותיה נוסעת לפוגשו בתל אביב, כך מובטח הוצאת  המילון. 

בזמן קצר רכשב לה חמדה ידיעה מושלמת בעברית, החלה יוצרת בעבודה ספרותית עתונאית ומדעית. היא סייעה לו בהוצאת עיתוניו, זמן מה עארכה את העיתון בעצמה, כדי לשחרר את זמנו ועיתותיו.היא כתבה סיפורים מחיי הארץ, מאות סיפורים למבוגרים, מאמרים בעיתונים, נושאים הסיפורים הם החיים בארץ ובארצות אחרות אשר ביקרה, במסעותיה, כתבה על אישים, ביקרה יצירות ספרותיות, רשמי מסע והתבוננויות בארצות חוץ, שיחות עם אנשי שם יהודים ושאינם יהודים.

כשלושים שנה חיו יחדיו אליעזר וחמדה בן יהודה, שימשה עזר כנגדו בכל עבודותיו, נשאה עימו בכל סבל החלוציות שבהחייאת השפה העברית ושכלולה, גם לאחר פטירתו המשיכה לעסוק בהשלמת המילון, כתבה ספר "הלוחם המאושר" (חיי אליעזר בן יהודה), "כוחו של גורל" (על חיי דבורה אחותה) הכינה לדפוס מאות ספרים מחיי החלוצים בארצנו.

אין ספק כי לחמדה בן יהודה חלק חשוב בגיבוש התודעה סביב אליזר בן יהודה כמחיה הלשון העברית, כמחבר המילון הגדול והמקיף ביותר, בן יהודה הוא בן אלמוות, בתולדות התחיה העברית, ולאשתו חמדה חלק חשוב, בלעדיה אשר שחייו ועבודתו של בן יהודה לא היו מגיעים לאן שהגיעו.

אכן אשת אשכולות  שרובנו לא ידע , סיפור חיים מרתק, היא ראויה  לשבחים.