התפתחות האמונה המונותיאיסטית בעם ישראל
התפתחות האמונה המונותיאיסטית בעם ישראל
מבוא
שאלת דרך צמיחתה של האמונה המונותיאיסטית בישראל, יצרה שתי אסכולות במחקר. (לצורך דיוננו נקרא, בעקבות קנוהל[1], לאמונה שבמרכזה ה' – "אמונה מקראית", ולאמונה שבמרכזה "אל" ואלים אחרים מהפנתיאון הכנעני – "האמונה הישראלית"). אסכולה אחת שצמחה במאה ה-19 והייתה לאסכולה השלטת ראתה את התפתחות האמונה המקראית כצמיחה אבולוציונית מתוך דתות המזרח הקדום, אשר הטביעו עליה את חותמן לאורך כל הדרך. האסכולה השניה שצמחה בתחילת המאה העשרים ובראשה עמדו ו.פ. אולברייט וקויפמן והיא נקראת גם "אסכולת בולטימור" שהבליטה את המתח והניגוד שבין האמונה המקראית מראשיתה, לבין תרבויות המזרח הקדום. ניתן לסכם כי מוצעות שתי תשובות עיקריות לשאלת התפתחות האמונה הישראלית: אחת, התפתחות הדרגתית-טבעית; והשנייה – הארה גאונית חד פעמית, שהתרחשה במוחו של אדם יחיד או בעם ישראל, בקשר למהות האמיתית של האלוהים[2].
הגישה האבולוציונית קושרת את התפתחות המונותיאיזם עם גיבוש לאומי, שבו לכל עם היה האל שלו, אל פרטי שלחם באלי העמים האחרים (שלב זה קרוי מונולטריה). ההשתייכות לקבוצה מסויימת דרשה אמונה "אוטומטית" באל-הלאומי, ושלב זה הוביל למונולטריה. גישה זו שהייתה שליטה בקרב המחקר במאה ה-19 גרסה כי רעיון המונותיאיזם התפתח בישראל מאנימיזם, דרך פוליתיאיזם והנותיאיזם (אמונה באל שחולש על שאר האלים), למונותיאיזם[3]. בראש האסכולה הזו עמד יוליוס וולהאוזן.
הגישה האחרת טוענת כי המ' לא התפתח מהאלילות, והוא יצירה חדשה של הרוח היוצר של עם ישראל. אין כל דמיון בין המ' ואלילות ולכן לא התפתח ממנה. קויפמן טוען כי אם הדת החד-אלית היא התפתחות טבעית מן האלילות, מדוע התפתחה רק במקום אחד בלבד?[4] מייצגי גישה זו טוענים כי עם ישראל אימץ את המונותיאיזם בגלל איכויותיו המיוחדות, בגלל נטייה מלידה וסגולות טבעיות. בעם הזה ישנה "מוטציה" מיוחדת שאיפשרה את התפתחות המונותיאיזם בתוכו ולא בשום עם אחר באותה תקופה. אין להסביר את המונותיאיזם הישראלי כפרי של שאילת רעיונות מעמים אחרים. שכן ייחודו של העם הזה הביא אותו לשאול מעמים אחרים ולשפר את החומרים האלו.[5]
את ההבדל בין שתי הגישות ניטיב להבין בעזרת המבוא של קויפמן לספרו המונומנטלי "תולדות האמונה הישראלית, שם הוא מקיים את ראשית הויכוח עם האסכולה האבולוציונית: אי אפשר לפתור את שאלת הראשית של האמונה המקראית מתוך תנאים תרבותיים או מתוך מסיבות מדיניות כגון חורבן כיבוש וגלות. עובדה שמקרים דומים בעמים אחרים לא הביאו למונותיאיזם. ולהאוזן ואחרים סבורים שלמונותיאיזם אמיתי הגיע עם ישראל רק אחרי החורבן, כאשר נוכח שה' אינו מגן רק עליו ועל מקדשיו, אלא הוא אלוהי כח העמים. ק' שואל מדוע תופעה כזו לא התרחשה בשאר העמים, במזרח הקדום? [1] קנוהל י', מאין באנו, עמ' 92 [2] יהלום מ', אלוהים, עמ' 17 [3] רייט א,ג', המקרא לעומת סביבתו, הדר, ת"א, 1978 עמ' 13 [4] קויפמן טוען כי האידיאה המונותיאיסטית (שבה גלומה היתה שלילת תפיסת העולם המיתולוגית-מאגית) לא נולדה בסוף תקופת האלילות של ימי בית ראשון, אלא לפניה. היא נולדה כרעיון יסודי של עם ישראל בראשית צמיחת האמונה המקראית. זאת הייתה האידיאה היסודית של התרבות העממית הישראלית. אידאה כזאת היא הראשית העצמאית של התרבות הישראלית, שהיא כולה גילומים של אידיאה זו. מתוך השקפה זו אנו רואים את התפתחות האמונה הישראלית, לא כהתהוות אטית של תורת המונותיאיזמוס, מתוך מין הצטברות מכנית של רעיון לרעיון, דרגות דרגות עם דרגות ביניים, על פי סכמה של 'התפתחות' מודרגת, אלא כהתגלמות אורגנית של אידיאה יסודית" (קויפמן, כרך א, ספר ראשון, עמ' 11). נוסיף עוד קטע מפתח משל קויפמן: "אמנם אמונת היחוד נוצרה אך ורק בישראל, אבל הרי האמנות המצרית אף היא נוצרה אך ורק במצרים, האמנות היוונית נוצרה אך ורק ורק ביוון, המשפט הרומי נוצר אך ורק ברומי, וכן הלאה (שם, כרך א, מבוא עמ' ל"ז). קויפמן רוצה לומר כי לכל עם יש רוח לאומי יוצר משלו, והוא יוצר יצירה מקורית משלו, הנסמכת על רעיון מקורי משלו. המונותיאיזמוס הוא יצירה מקורית של ישראל, הוא נוצר ברוח ישראל ואין לבארו מתוך תנאים ונסיבות. [5] שם, עמ' 14 - 15
מבוא
שאלת דרך צמיחתה של האמונה המונותיאיסטית בישראל, יצרה שתי אסכולות במחקר. (לצורך דיוננו נקרא, בעקבות קנוהל[1], לאמונה שבמרכזה ה' – "אמונה מקראית", ולאמונה שבמרכזה "אל" ואלים אחרים מהפנתיאון הכנעני – "האמונה הישראלית"). אסכולה אחת שצמחה במאה ה-19 והייתה לאסכולה השלטת ראתה את התפתחות האמונה המקראית כצמיחה אבולוציונית מתוך דתות המזרח הקדום, אשר הטביעו עליה את חותמן לאורך כל הדרך. האסכולה השניה שצמחה בתחילת המאה העשרים ובראשה עמדו ו.פ. אולברייט וקויפמן והיא נקראת גם "אסכולת בולטימור" שהבליטה את המתח והניגוד שבין האמונה המקראית מראשיתה, לבין תרבויות המזרח הקדום. ניתן לסכם כי מוצעות שתי תשובות עיקריות לשאלת התפתחות האמונה הישראלית: אחת, התפתחות הדרגתית-טבעית; והשנייה – הארה גאונית חד פעמית, שהתרחשה במוחו של אדם יחיד או בעם ישראל, בקשר למהות האמיתית של האלוהים[2].
הגישה האבולוציונית קושרת את התפתחות המונותיאיזם עם גיבוש לאומי, שבו לכל עם היה האל שלו, אל פרטי שלחם באלי העמים האחרים (שלב זה קרוי מונולטריה). ההשתייכות לקבוצה מסויימת דרשה אמונה "אוטומטית" באל-הלאומי, ושלב זה הוביל למונולטריה. גישה זו שהייתה שליטה בקרב המחקר במאה ה-19 גרסה כי רעיון המונותיאיזם התפתח בישראל מאנימיזם, דרך פוליתיאיזם והנותיאיזם (אמונה באל שחולש על שאר האלים), למונותיאיזם[3]. בראש האסכולה הזו עמד יוליוס וולהאוזן.
הגישה האחרת טוענת כי המ' לא התפתח מהאלילות, והוא יצירה חדשה של הרוח היוצר של עם ישראל. אין כל דמיון בין המ' ואלילות ולכן לא התפתח ממנה. קויפמן טוען כי אם הדת החד-אלית היא התפתחות טבעית מן האלילות, מדוע התפתחה רק במקום אחד בלבד?[4] מייצגי גישה זו טוענים כי עם ישראל אימץ את המונותיאיזם בגלל איכויותיו המיוחדות, בגלל נטייה מלידה וסגולות טבעיות. בעם הזה ישנה "מוטציה" מיוחדת שאיפשרה את התפתחות המונותיאיזם בתוכו ולא בשום עם אחר באותה תקופה. אין להסביר את המונותיאיזם הישראלי כפרי של שאילת רעיונות מעמים אחרים. שכן ייחודו של העם הזה הביא אותו לשאול מעמים אחרים ולשפר את החומרים האלו.[5]
את ההבדל בין שתי הגישות ניטיב להבין בעזרת המבוא של קויפמן לספרו המונומנטלי "תולדות האמונה הישראלית, שם הוא מקיים את ראשית הויכוח עם האסכולה האבולוציונית: אי אפשר לפתור את שאלת הראשית של האמונה המקראית מתוך תנאים תרבותיים או מתוך מסיבות מדיניות כגון חורבן כיבוש וגלות. עובדה שמקרים דומים בעמים אחרים לא הביאו למונותיאיזם. ולהאוזן ואחרים סבורים שלמונותיאיזם אמיתי הגיע עם ישראל רק אחרי החורבן, כאשר נוכח שה' אינו מגן רק עליו ועל מקדשיו, אלא הוא אלוהי כח העמים. ק' שואל מדוע תופעה כזו לא התרחשה בשאר העמים, במזרח הקדום? [1] קנוהל י', מאין באנו, עמ' 92 [2] יהלום מ', אלוהים, עמ' 17 [3] רייט א,ג', המקרא לעומת סביבתו, הדר, ת"א, 1978 עמ' 13 [4] קויפמן טוען כי האידיאה המונותיאיסטית (שבה גלומה היתה שלילת תפיסת העולם המיתולוגית-מאגית) לא נולדה בסוף תקופת האלילות של ימי בית ראשון, אלא לפניה. היא נולדה כרעיון יסודי של עם ישראל בראשית צמיחת האמונה המקראית. זאת הייתה האידיאה היסודית של התרבות העממית הישראלית. אידאה כזאת היא הראשית העצמאית של התרבות הישראלית, שהיא כולה גילומים של אידיאה זו. מתוך השקפה זו אנו רואים את התפתחות האמונה הישראלית, לא כהתהוות אטית של תורת המונותיאיזמוס, מתוך מין הצטברות מכנית של רעיון לרעיון, דרגות דרגות עם דרגות ביניים, על פי סכמה של 'התפתחות' מודרגת, אלא כהתגלמות אורגנית של אידיאה יסודית" (קויפמן, כרך א, ספר ראשון, עמ' 11). נוסיף עוד קטע מפתח משל קויפמן: "אמנם אמונת היחוד נוצרה אך ורק בישראל, אבל הרי האמנות המצרית אף היא נוצרה אך ורק במצרים, האמנות היוונית נוצרה אך ורק ורק ביוון, המשפט הרומי נוצר אך ורק ברומי, וכן הלאה (שם, כרך א, מבוא עמ' ל"ז). קויפמן רוצה לומר כי לכל עם יש רוח לאומי יוצר משלו, והוא יוצר יצירה מקורית משלו, הנסמכת על רעיון מקורי משלו. המונותיאיזמוס הוא יצירה מקורית של ישראל, הוא נוצר ברוח ישראל ואין לבארו מתוך תנאים ונסיבות. [5] שם, עמ' 14 - 15
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
היזכרת לי את ספריו של קויפמן,כמה סבלנו מספרים קשים אלה בשנות הלימודים,איך אומר ה"גשש החיוור"?מצויין להרדם איתו."גם את ולהאוזן ואולברייט טחנו בשפת המקור.ורבים אחרים בשפות לעז.
הדעה שגיבשתי לי ,לעניות דעתי,ששני הדברים קרו במקביל.מצד אחד היו האנשים המיוחדים שהאמינו באל אחד וניסו להפיץ את האמונה הזאת,מצד שני היה העם,עם אמונותיו העממיות המושרשות ,שהמשיך ליתר ביטחון,להעזר בכל מיני פסלים ואלילים.כמו שכשיעקב בורח מלבן,רחל יושבת על התרפים
,גדעון שובר את פסלי הבעל(ולכן ניקרא"ירובעל"),אז ישנו יעקב,שמאמין באל אחד ואליו הוא מתפלל ואחרי החלום על האבנים שהיו לאבן אחת,הוא טוען ש"אכן יש אלוהים במקום הזה "וקורא למקום"בית אל"ומצד שני,אשתו שומרת על התרפים,
גדעון,מאמין באל אחד ומצד שני אביו היה כהן לבעל.
.יש לאין ספור דוגמאות כאלה.ולכן הנביאים מטיפים לעם אפילו אחרי חורבן בית ראשון כמו שישעהו מ' טוען "ואל מי תדמיוני ואשווה יאמר קדוש"כלומר עדיין משוים את האלוהים ומפסלים אותו.
אגב,במצרים הקדומה,היה פרעה אחד שהאמין רק באל אחד,אל השמש..
בפרס של אז האמינו בשני אלים,הורמיז ואחרימון,אל הטוב ואל הרע וכשכורש מכריז את הצהרתו המפורסמת,שמתירה לגולי בבל לשוב לארצם,הוא מדבר בשם אלוהי השמים והארץ,אם כי טוענים שלכל עם הוא פנה בשם אלוהי אותו העם.מכאן רואים שהיו ניצנים כאן ושם במזרח התיכון שבישרו את המונותאיזם ויחידים בעמנו האמינו בו וקיימו אותו אפילו בקנאות קיצונית(ראה אליהו הנביא שוחט את 400 נביאי הבעל בארץ הזאת,כי רבים נהו אחריהם).
בסיכוםלכל הדברים האלה,לעניות דעתי,בד בבד עם הקו המונותאיסטי,בו האמינו רבים,עדיין המשיכה להיות האמונה באלילים השונים ,מהפנתאון הכנעני(בעל,עשתורת .ראה "האלה ענת"של פרופסור קסוטו)