אם יכולתי - האם הייתי?
אנו בני האדם,עוברים לנו חיינו שלנו ב"סערה" ובעינה של זו האחרונה, החווה , אותה אינו פנוי לחיות אותה. כי סערת החיים מביאה על החווים אותה את גורלם,אשר נקבע וידוע מראש.
לפעמים ,הם, החווים , אינם מודעים למראם , למרות שהינם מטיבים לדעת איך הינם נראים , או ליכולותיהם,או לכשרונותיהם. כאשר אנו צעירים כל דבר שהוא השיך למהותנו ,נחשב לו בעיננו כמובן מאליו ,
לפעמים נדמה כי החיים ממהרים להם מידי, ותוך כדי עשיתם,בפשטותם ,אנחנו, הילדים של אתמול , מוצאים את עצמנו , המבוגרים של היום, ובלי משים יש לנו ילדים משלנו . וכמו שאמר קוהלת "עולם כמנהגו נוהג"
קיבלתי במתנה תמונה של עצמי מימים עברו.ואז בבשאתי את עיני אל דמותי הניבטת בתמונה .פילחה את הכרתי העובדה כי בזמנו ידעתי את מראי אך בעצם לא הייתי מודעת אליו.
בהגיעי לגילי הנוכחי,כאשר אני סוקרת את ,מסכת חיי , עד הלום,צצה לה השאלה ועולה - אם יכולתי לבחור האם הייתי מעדיפה את מראי הצעיר והמרענן על פניו של הניסיון עטור החכמה ,וויסה וורסה ? מה יותר היה כדאי
לעליון פתרונים
האחד אינו עומד בסתירה עם השני.את יכולה להיות בעלת ניסיון ולשמור על הופעה נאה,כמובן לגילנו.
אגב,כשהייתי צעירה,ממש שנאתי את המראה שלי.למרות שאמרו לי שאני יפה.כיום,כשאני מסתכלת בתמונות של אז-אני מוצאת חן בעיני וכשאני מסתכלת במראה,אני ניזכרת שפעם שאלתי עצמי,איך אוכל לקבל את מראי כשאתבגר.והנה זה קרה.
אחרי שאני במספרה,ומתאפרת,אני אומרת לעצמי"את ניראת ניסבלת"אף כי שוב אומרים שאני נאה ומטופחת,רק אני למראה לא סולחת.
לו ניתן היה; האם היינו מחליפים נעורים תום וחוסר ניסיון בחוכמה נסיון ושיבה ?
ותשובות לכך - כל אחד על פי דרכו.
כתבת בעומק המחשבה
אבל אני במחשבתי -במהירות היתי חוזרת לימי נעורי הן במראה
הן באי ידיעה של הרבה דברים לעיתים הם משרים שלוה
w לא p
דבריך מענינים ומעוררים מחשבות...
במשך חיי האדם הוא עובר תקופות שונות,
מתנסה במנהגים שונים ובדרכים שונות, רוכש
מידע רב וגם חווה חוויות -וכך מצטבר נסיונו.
אם כצעיר הוא סופג דברים אחרים, דעות אחרות
והשפעות שונות, על פי התקופה והסביבה
הרי בגילו המאוחר הוא מלא במסקנות שונות שהסיק,
בזכרונות שונים שצבר ובחוכמה וידע שרכש והוא יכל
להביט על חייו בפרספקטיבה אחרת, שונה, ולדעת שאי אפשר
כבר לשנות מה שהיה (רק, כפי שכתבת לחשוב "מה היה אם"...)
ולכן להמשיך לחיות בהנאה ,לדאוג לבריאותנו ולשמור על עצמנו
בכל יכולותינו.
כל טוב והמשך חג שמח מעליזה
לא מכירה אותך אך הדמות הניבטת אלי מבין שורותיך אומרת לי כי המראה שיכת להחלטתך מה ואיך בביקורת העצמית של איך את נראית
ביקורת זאת נבנית כל יום בהסתמך על פעילותך את מי תפגשי ומה תעשי
שאלתי היתה בהסתמך על הידע שלך משני זמנים בחייך העבר שלך וההווה שלך בשניהם עברת מספיק תהפוכות במסכת חייך
בהסתמך על הניסיון שיש לך כבר מה היית מעדיפה אם היפוטטית זה היה ניתן עדין להעשות - את היופי והתום על השכל והניסיון ? האם היית מגיעה לתוצאות שונות בבחירה שונה מאשר בחרת ? או נבחר עבורך !
Y M I
כמובן שטבעה הטיבעי של שאלתי תלוי בטבעו של כל אינדיבידואל או כמו שכינית זאת "דרכו"
הסתמכתי על גילם של הקוראים שעברו כברת דרך נכבדת בחייהם ,עברם מספיק ארוך ומכך הוא גם מעשיר את ההווה עם הרבה נסיון וחכמה. הם יכולים לדון עם עצמם בסוגיה זו.
התשובה האישית תלויה גם במהותו של כל אדם. אני למשל נהנית מתום ,אך שהותו קצרה שהרי כל יום אנו לומדים והתום מפנה את עצמו לחכמה, אבל לא הייתי מוותרת עליו בשום פנים ואופן למרות שהייתי שומעת את עצמי ממלמלת "כמה שהייתי תמימה" !!! אולי כי אני לא רוצה לוותר על כל הספקטרום של האפשרויות , אבל זה כבר סיפור אחר.
והיית אך שמח בחגך
Y M I
לכבוד לי תגובתך והעובדה כי קראת אכן משרה שימחה בליבי
שלווה כפי שצינת היא אחת מהמצבים הכי חשובים בחיי בני האדם,ועל כל אינדיבידואל לעשות קודם כל את אשר משרה עליו את השלווה הברוכה
שאי ברכה
Y M I
לא חשבתי ששאלתי פשוטה וידעתי שהתשובה עוד פחות פשוטה מהשאלה
אתה מבין ידידי זה הכל מתחיל מ"אנחנו" בני האדם אז מה חשוב יותר בחיינו מראנו או מהותנו,
וחשבתי לי שאנו המבוגרים צברנו מספיק עבר שהפך לניסיון וחכמה שהיא בלבד מנעימה לנו את ההווה של היום וזה הקשר היחיד לגיל כרונולוגי.חווינו כבר את שני המצבים את התום ואת הניסיון טעמנו משניהם בנתונים שהיו מספיק בשביל לחוות דיעה.
ואכן מבחינת מבטנו של היום האם היופי של אז נראה אותו דבר?
שתהיה התרפקותך על ההנאה של החג השני מרובה
Y M I
אכן הבאת שימחה לליבי בתגובתך ,שאי תודה
בצידקתך אסכים לכל מילה כתובה,ואכן כל תקופה בחיים שאנו עברנו ונעבור נתנה ועוד תתן את החכמה שבניסיון
אך כתוצאה מיכך אני חושבת שניתן לבני גילנו היכולת לענות על שאלתי , האם נחליף מראה במהות? וזאת לאור ניסיוננו העטור חכמה - אם היפוטטית, זה יהיה ניתן ?
שמחי בחגך והסניפי הנאה מבני משפחתך
Y M I
החביבות הולכת אל האחרונים - יש לך הידע למה? שנאמר "אחרון ,אחרון חביב"
שלוליות של פו"פ אינן דבר מסובך במיוחד שקרפדת השלולית המפורסמת מאגדת את היכולות של דובליקטים ולעיתים טריאומוירטים
אגב שלא נתחקה על ישראל ? אולי נשבה ע"י קרפדית משתוללת מאותה ביצה?
שיהיה חגך מלא באירועים אפילו אתה מתחכך באותה שלולית
שא ברכתי למשופצות ואמור להם כי הכרונולוגיה של הגיל איתנה כסלע ושום שיפוץ לא ימחק עובדה זו
Y M I
את תשובתי ונימוקָי, לשאלה דומה ששאלתי את עצמי, הבאתי בסיפורי, "ים של דמעות"
בריאות ואריכות ימים בטוב. WMI יקרה.
אני מאזין לשיר המתנגן תוך כדי נסיעה.
שדרן הרדיו מזכיר בקולו הרדיופוני, למאזינים, שחלפו עשרים ושבע שנים מאז מותו של זוהר ארגוב...
"לפני עשרים ושבע שנים, איפה הייתי?", מנסה אני, לזכור.
"כן. זוכר. חייל בשרות מילואים, בתעסוקה מבצעית. ממלא 4 שעות שמירה, על גג בניין.
חמוש בנשק, מפטרל הלוך ושוב, על גג בניין הכלא - כלא 'אנסר' בדהריה, בדרך לחברון.
רשת מתכת, פרושה על גג חצר הכלא. דרכה צופה באסירים הבטחוניים, המסתובבים למטה בחצר...
פוסע בשולי הגג. מאזין לחדשות באוזניה הצמודה לאוזני, מרדיו טרנזיזטור זעיר, הצפון בכיס מעילי. טרנזיזטור קטן, שייך לחלק מהדברים המלווים אותי בצאתי תדיר לשרות מילואים.
מקשיב תוך כדי צעידה על הקצה, לתוכניות הרדיו. קריין החדשות מודיע על מותו של הזמר זוהר ארגוב, ששם קץ לחייו באחד מבתי הכלא בארץ.
מים רבים זרמו בירדן, מאז אותו יום, על הגג (שנת 87), עת הקריין הודיע בחדשות, על מותו של זוהר ארגוב.
סתווים וחורפים דוממים חלפו, והם רבים יותר מאביבים זוהרים. המים שטפו איתם את המלחמות וההתשות הממושכות, שפקדו את הארץ...
אני חושב על השנים שחלפו מאחורי שעריו של המפעל שביסס את חיי. כלואים מבוקר עד ערב, בתוכו, כשנפתחו שוב השערים,חצינו אותם, בהקלה גדולה, החוצה...
עתה, עשרים ושבע שנים אחרי, נוסע במכונית. שדרן הרדיו, מספר על שיריו של זוהר. אני מהרהר תוך כדי נסיעה, אילו ניתן לי לחזור עשרים ושבע שנים חזרה לאחור, האם הייתי מסכים לקבלם?, וחשבתי על הילד שעלה בשנות החמישים, עם 'עלית הנוער', ארצה... הנער שגדל בקיבוץ הטוב והצנוע - שעיצב את אישיותו, וצייד אותו בחוסן לצלוח את מהמורות האופל שניקרו בתחנות חייו... האם הייתי מסכים, עכשיו, בסתו ימיי המואר באור גדול, גמול לשנים רבות של מעש... עכשיו כשנטל החיים הרפה והתחלף בחדווה ענוגה מחבקת, שנפרשת לרגלי. עכשיו שעתותי בידי, לגעת בפניה היפות של היצירה המעניקה לי אושר, צועד בדרך בהירה, האם הייתי לוקח אותן, את עשרים ושבע שנים בחזרה? התשובה, לא!
המשך חג שמח ומואר.
תודה על תשובתך לתגובתי,
ואז חשבתי שוב על השאלה ההיפוטטית :
אם להחליף את המראה במהות (או להיפך),
אם היה אפשרי-- לדעתי זה דבר פרטי
שכל פרט צריך להתנסות ולעשות על פי הרגשתו ובחירתו הוא!
עליזה
תודתי וגאותי נתונה לך על כי קראת את כתובי וגם ענית מעומק ליבך. שקיפות רגשית היא תכונה שמדברת אלי בחום ,אין הרבה אמיצים אשר מהינים להשתקף "לזה אני קוראת - להסתכל קודם לאמת בעינים ואז עם זה לרוץ ולקרא לה אפילו בשם"
ידידי ,שאלתי ההיפוטטית לא כוונה למצב של לשנות את החיים, אלא נשאלה על הכלי להישענות על החיים כלומר האם היפים והתמימים הבנויים על מראם לא היו מעדיפים להיות בנויים על חכמתם וניסיונם ,לזה אני קוראת "מהותם". מה אז היתה מסכת חייהם? כלומר הכלים אשר בעזרתם בנו את חייהם היו מושתתים על בסיס שונה.
בכל מקרה אודה שללא ספק נהניתי מתגובתך
מכל ליבי אאחל לך הנאה מרובה מעושרו של אושרך
Y M I