מה קורה כאשר גב' מציאות פוגשת את גב' סטיגמה ?
הנני מגיבה קבל עם ועדה לשירה הנפלא של תותינקה "הבלרינה"
אז מה בין מציאות לסטיגמה .?.
המציאות היא ה "יש" "דה פקטו" , לעומתה ה ,סטיגמה" או אות קין ,היא הדמיון של בני האדם היוצר דיעה ההופכת למציאות דמיונית וסטיגמטית.
מכיון שאני באה מעולם הבמה המקצועית עליה דיברתי דרך גופי אל קהלים שונים, כלומר "רקדתי " .שזה לא "בלרינה" זה רקדנית מקצועית בשטח אחר מבלט קלאסי. במקרה "בלט גאז".הרשו לי לדייק בנושא המדובר.
"בלרינות" הן סוג של רקדניות מקצועיות אשר ריקודם הוא סגנון ה "בלט קלאסי" , סגנון מוגבל ותחום לסה"כ תנועות אשר לכל אחת מהן יש שם.בלט קלאסי נחשב ל א' ב' של הריקוד בכלל.ואם יש רצון למשההוא לעלות על כל במה מקצועית שהיא עליו לדבר ולפעול (לרקוד) בשפת הריקוד לה אנו קוראים בשפתנו "טכניקה" - זה בלתי ניתן לעשיה אלא אם כן למדת אותה ותרגלת מספיק !!!
מכאן "בלרינה" זו המציאות והסטיגמה היא שלכל רקדנית מקצועית אנשים קוראים "בלרינה" ונוטים לחברה עם בדידות
במציאות יש המון אנשים בודדים - ביניהם רקדנים וכל יתר מיני האנשים .בדידות אינה שיכת דוקא לרקדנים .ואם תקראו על ה"בלרינה" מרגוט פונטיין מהבלט המלכותי הבריטי תלמדו שלא עזבה את הבמה בזמן אך גם לא היתה בודדה. ואם תקראו על בריצ'ניקוב שערק מהבולשוי הרוסי לארה"ב גם תלמדו שלא היה בודד הקים משפחה ועוד.
בדידות או שקימת או שאינה קימת אצל בני אדם ולסטיגמה אני קוראת "סטיגמת הליצן הבוכה" ומי אמר שכל הליצנים "בוכים" במציאות???
אגב יש קשר בין הכותבת לתמונה
ראשית הנושא מעניין ואף ענית על השאלה.
גם היחס בין הבלט הקלאסי למודרני מעניין,למרות ההבדל העצום ביניהם.התמונה יפה.ואת שם בודאי.
שוב גאה אני בך שקראת את הגיגי
התמונה לקוחה מהסרט קזבלן בו השתתפתי ,הבלונדה במרכז זו אני.
לסרט היתה גירסה באנגלית ולי עצמי אפילו היה מזל לראות את עצמי על אחד האקרנים באמסטרדם
לא יכולנו לצאת לבימות העולם בלי שכל רקדן אכן דיבר את שפת הריקוד "הטכניקה"
אכן כדבריך בלט מודרני ביסודו נשען על הבלט הקלאסי אי אפשר לבצעו בלי הטכניקה הקלאסית, בלט גאז לא ניתן לביצוע בלי שני קודמיו.היה עלי ללמוד קלאסי (מיה ארבטובה הרוסיה) ובלט מודרני (יהודית אורנשטיין וגרטרוד קראוס - סגנון מרתה גרהם האמריקאית ) וכמובן רק ככה יכולתי לדייק את שפת הריקוד בקצבים האחרים השייכים לגאז ,שלא לדבר את להט האלתור.
אף פעם לא הייתי בודדה ואף פעם גם לא אהיה.
Y M I
כל המילים מאבדות משמעות כשמתמקדים בתמונה. . נערות שיודעות לחיות. כך זה ניראה. הפריזורה לא חשובה גם לא השימלה הזרוקה שמראה כמה טפחות מהפצ'אס . התנועות והמיקצב שאפשר לראות ולשמוע אותו בתמונה למרות שהמוזיקה אינה. כל אלה יוצרים הרמוניה של יופי . אז התמקדתי בתמונה וואת התגובה לפוסט כתבה טובה.
אכן תגובתך מחממת את ליבי וטרחתך לקרא את כתובי מוערכת
אני מניחה כי מחצית ממסכת חיי המסתכמת בלהגיע לבמה ,לנצל את כל כשרונותי עליה ולהחליט לרדת ממנה באומץ ב"שיא" די מענינת את השומעים, למרות שאל תשכח שלגבי זו רק מסכת חיים בשביליה צעדתי בלי משים
אלה היו הימים
שיהיה יומך ברור בבהירותו ושקט על פני הארץ
y m i