מדרשי שרה - פרק א'
פרק א' - שרה בבית פרעה
בראשית רבה (מירקין) פרשת לך לך פרשה מ, סימן ו, ב)
"וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברהם"
1. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר: פרעה בראתן לקה.
אמר ר' שמעון בן גמליאל: מצאני זקן אחד, מוכה שחין בצפורין ואמר לי:
עשרים וארבע מיני שחין הם, ואין לך קשה מכולם,
שהאשה רעה לו, אלא ראתן בלבד,
5. ובו לקה פרעה.
אמר ר' אחא: אפילו קורות ביתו לקו.
והכל אומרין "על דבר שרי אשתו"
אמר ר' ברכיה על דטולמיסן למקרב למסנה דמטרונה,
וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת:
10. רבון כל העולמים אברהם יצא באבטחה ואני יצאתי באמנה,
אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה, אתמהא,
אמר לה הקדוש ברוך הוא כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה,
והכל אומרים על דבר שרי [אשת אברם],
אמר ר' לוי כל אותו הלילה היה המלאך עומד ומגלב בידו,
15. אין אמרת ליה מחי מחי, אין אמרת ליה שבוק שביק,
וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש,
ר' לעזר ותני לה בשם ר' אליעזר בן יעקב
שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך בעיצור,
מנין ליתן את האמור?
20. כן להלן ואת האמור להלן כאן תלמוד לומר על דבר על דבר גזירה שוה.
ביאור הארמית:
שורה 4 – ראתן, מחלת מין, זיבה. (תרגום מירקין, אצל תיאודור-אלבק: רתן)
שורה 2 - "על דטולמיסן למקרב למסנה דמטרונה": לדעת מירקין אנשי החצר הנועזים העזו לגעת בנעלה של שרה משהובאה לארמון. לדעת תיאודור יש לתרגם: "על שהעיז לגשת לנעל המטרונה". לדעת שניהם יש פה זלזול בכבודה של שרה.
שורה 9 - "אין אמרת ליה מחי מחי, אין אמרת ליה שבוק שביק,": אם אמרת הכה, אני מכה; אם אמרת נעזוב, אני עוזב (תרגום מירקין). הבנת הרקע המקראי של המדרשבסיפור הידוע המובא בבראשית פרק י"ב[1], אברהם ושרה, זמן קצר לאחר הגיעם לכנען במצוות האל, עוזבים את הארץ בגלל הרעב ויורדים למצרים. לפני כניסתם למצרים, אברהם מצווה על שרה לומר שהיא אחותו, מכיוון שהיא יפת תואר, והוא חושש שמא המצרים יהרגו אותו, ויקחו את שרה אשתו.
המצרים, ליתר דיוק פרעה, בחושבו כי שרה פנויה, אכן לוקח את שרה לביתו ולאברהם הוא נותן רכוש רב, בעבור "אחותו" כביכול.
לא ברור מהסיפור כמה זמן שהתה שרה אצל פרעה, מכל מקום, מכל מקום ה' מביא על פרעה וביתו נגעים קשים, ופרעה מבין ששרה היא אשתו של אברהם ולא אחותו. פרעה נוזף באברהם על מעשה המרמה שלו, ומגרש אותו ממצריים (אך משאיר לו את הרכוש שנתן לו).[2]
הסיפור (הכוונה לסיפור המקראי, ראה הערה מס' 1) מעלה כמה קשיים[3] :
האם פרעה שכב עם שרה "אם האומה"?
מדוע ה' העניש את פרעה שפעל בתום לב, בחשבו ששרה פנויה ואברהם מסכים שייקח אותה, ותמורת זה היטיב עם אברהם?
מדוע אברהם הגה תוכנית כל-כך לא מוסרית?
מה שרה הרגישה לגבי ה"עיסקה" שנרקמה על גבה? מה היא הרגישה לגבי בעלה, מה הרגישה לגבי ה'? האם הייתה פאסיבית לגמרי לאורך כל התהליך?
האם אלוהים הפקיר את שרה?
מה הנגעים שבהם ניגע ה' את פרעה?
כל השאלות הללו העסיקו את חז"ל בבואם לדרוש את הפרשה הזו, וגם את פרשני ימי הביניים:
רד"ק כותב שאברהם חשש שיהרגוהו ואז לא יהיה לשרה מגן. אך הוא מגנה את אברהם בבחינת מי שסמך על הנס.
הרמב"ן מגנה את אברהם שלא סיפר לפרעה את האמת כאשר ראה שאשתו נלקחה לבית פרעה, ואינו מאשים את שרה על שתיקתה "כי אין ראוי שתכחיש היא את בעלה, והראוי לה שתשתוק".
ראב"ע אומר כי טעם הנגעים שהביא ה' על פרעה, הוא "כדי שלא יגע בה...לשמור אשת אוהבו" (תורת חיים, בראשית, קנ"ז – קנ"ט)
הגדרת סוג המדרש
המדרש הזה בנוי מדרשות על הפסוק בשלמותו, או על חציו ללא דרשת המילים הבודדות של הפסוק, ולכן לפי ההגדרות של פרנקל הוא שייך ל"דרשות הפסוקים", "ולא לדרשות המילים", וליתר דיוק ל"דרשה על חלק מהפסוק" (פרנקל, כרך א, עמ' 149).
יחד עם זה מדברי ר' ברכיה ואילך נראה כי זהו מדרש המוגדר כ"סיפור המרחיב את המקרא" (שם, 268). או כהגדרתה של עופרה מאיר לסוג מדרש זה: "סיפור דרשני" (ע' מאיר, הסיפור הדרשני בבראשית רבה, ת"א, 1987, עמ' 70).
סוג מדרש זה בשונה מהדרשות בד"כ, אינו מוצא רק משמעויות חדשות, במילים או בפסוקים המקוריים של המקרא, אלא מספר את הסיפור המקראי מחדש, תוך שילוב דרשות בתוכו.
כדי להגדיר כי במדרש זה או אחר יש "סיפור" עלינו להשתמש בהגדרות מעולם הספרות הכללית. לפי תורת הספור הכללית חייבים להיות בסיפור המרכיבים הבאים: שלושה אירועים לפחות (רצף של עלילה של התחלה אמצע וסוף).
קשר הגיוני בין שלבי הסיפור.
רצף האירועים יוצר שינוי כלשהו, בין סוף הסיפור לתחילתו.
העלילה חייבת להיות אנושית בחלקה לפחות, עם גיבורים העושים מעשים.(א' ריבלין, מונחון לספרות, ספריית פועלים, 1986, עמ' 47).
.במדרש שלפנינו הסיפור הדרשני מתחיל בדברי ר' ברכיה נמשך בדברי ר' לוי ונגמר במילים: "ולא היה פורש".
אפשר לראות כי יש כאן עלילה של שלושה אירועים לפחות: בואה של שרה לארמון, ונפילתה קרבן לסוג של הטרדה מינית: "עלו דטולמיסן למקרב למסאנא דמטרונה".[4]
שיחתה, תלונתה או זעקתה אל הקב"ה.
תשובתו של הקב"ה.
הלקאתו של פרעה ע"י המלאך.
פרעה אינו פורש למרות ששרה אומרת לו שהיא אשת איש.
פרעה לוקה במחלה קשה.
עתה עלינו לבדוק האם יש קשר הגיוני בין האירועים:
אין ספק שהשפלת שרה וראיייתה כאובייקט מיני ניזונה מנסיבות לקיחתה לבית פרעה, וגם מעצבת את המאורעות הבאים.
המאורע הבא, והוא תלונתה של שרה בפני הקב"ה, מתרחש על רקע המאורע הקודם: לקיחתה של שרה לארמון, השפלתה ומעמדה כשבויה חסרת ישע. רק ה' יכול לעזור לה.הקשר בין מאורע א' לב' הוא קשר של סיבה ותוצאה. שרה במצב קשה, בעלה אינו לצידה, והיא חשה הרגשה שנעשה לה עוול, הן מצד ה' והן מצד אברהם. היא פונה לה' כי אין לה למי לפנות, וכי הוא מייצג את מידת הצדק. ה' עונה לה על תשובתו נרחיב כשנדון על הדרשות המשולבות בסיפור הדרשני הזה. מכל מקום אפשר לומר שתשובתו מכוונת להרגיע אותה, ולהסביר לה שהוא איתה והוא יגן עליה. גם מאורע זה קשור לקודמו בקשר של סיבה ותוצאה.
ה' שולח מלאך המגן על שרה במהלך הלילה מפני פרעה. מאורע זה גם הוא נגזר מקודמו. הוא נועד לשכנע אותנו כי שרה לא הופקרה, וכי פרעה לא שכב עימה.
שרה אומרת לפרעה שהיא אשת איש והוא לא עוזב אותה. המאורע הזה אינו נובע בקשר של סיבה ותוצאה כמו קודמיו, כי מאחר ששרה הייתה מוגנת ע"י המלאך, למה לה להיכנס עם פרעה בדברים? ומדוע לא עשתה את זה קודם? המאורע הזה נועד לענות על השאלה מדוע נענש פרעה אם פעל מתוך ידיעה שהיא פנויה, כפי שמסופר בתנ"ך?
פרעה לוקה במחלה קשה כעונש על התנהגותו. אירוע זה גם הוא נובע מקודמו, כאשר על התנהגותו הבלתי מוסרית נענש פרעה קשה. אירוע זה נועד לבסס את שכנוענו שפרעה לא שכב עם שרה. גם פה יש לנו דרשה שנדון בה בהמשך.הדרשות שסיפור הדרשני:
הדרשה הראשונה יוצאת מהפסוק "על דבר שרי אשת אברהם". זוהי דרשת חצי פסוק, כאשר הפסוק השלם הוא "וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם". הפרוש הפשוט של הפסוק בהקשר של הסיפור הוא כי ה' היכה את פרעה וביתו בנגעים קשים עקב לקיחתה של שרי לביתו של פרעה.
אך הדרשן מרגיש כי הקורא נשאר עם שאלות קשות לגבי מידת הצדק שאברהם וה' נהגו עם שרה. הקורא שואל עצמו כיצד זה ה' הפקיר את שרה בבית פרעה? האם פרעה הספיק לשכב עימה עד שה' ניגע את פרעה? כיצד ה' לא התערב כשאברהם הודיע על מזימתו?
כדי לענות על שאלות אלו, מפריד הדרשן את חציו השני של הפסוק מחציו הראשון – " עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" – ושם את המילים הללו בפי ה', כשה' מבטיח לשרי שכל מה שהוא עושה הוא עושה למענה. מיד ה' מצרף להצהרה זו מעשים והוא מעמיד מלאך לשמור עליה ומנגע את פרעה במחלה קשה.
עתה ענה הדרשן על כל השאלות הקשות שהתעוררו בלב הקורא את הפרשה במקרא.
דרשה נוספת נמצאת בסוף הסיפור הדרשני. החכמים שאלו את עצמם באיזו מחלה חלה פרעה, כי המקרא אינו מפרט באילו נגעים לקה פרעה. היה להם חשוב להוכיח שאכן הייתה זו מחלה שפגעה בכושר המיני שלו. הדרשן נוקט כאן בדרך הדרשה הנקראת גזירה שווה. הוא מקיש את העונש שקיבל פרעה מהעונש שקיבל אבימלך בנסיבות דומות "כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם" (בר' כ, י"ח). הגזרה השווה מוסבת על המילים "על דבר", המופיעות בשני הסיפורים, וגם מן הנסיבות הזהות. בדרשה זו יש לנו תופעה מעניינת שהדרשן מתמודד עם חומר דרשני אחר, (הצרעת כנראה מופיעה באגדה אחרת, לא ידועה), מידע שאינו בסיפור המקראי, אך עוזר לו לפיתוח הרעיון שלו – כי אין סיכוי שפרעה שכב עם שרה.
גיבורי הסיפור
בסיפור בכלל וגם ב"סיפור הדרשני" הדמויות מאד חשובות כי הן מייצגות את המטען הערכי של הסיפור[5] ובהן בדרך כלל מתגלם "השינוי" שהזכרנו לעיל כאחד המרכיבים הכרחיים בסיפור.
שרה (שרי) היא הדמות המרכזית בסיפור. לעומת דמותה הדמומה בשני הסיפורים בתנ"ך (בר' י"ב; כ'), שבהם היא מצייתת לאברהם בשתיקה[6], אנו רואים כי שרה של המדרש היא מודעת לעוול שנעשה לה, והיא דעתנית. היא טוענת מול הקב"ה כי אברהם יצא למשימותיו כשהוא מצויד בהבטחה (כנראה רומזת לברכה שאברהם קיבל בתחילת פרק י"ב: "בראשית פרק יב :
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"
ולעומתו שרה מעידה על עצמה היא יצאה למסע מתוך אמונה בלבד: " רבון כל העולמים אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה". מירקין מפרש (בניגוד לדעתי) "אמנה" כהסכם, ואת טענתה של שרה הוא מפרש כאילו היא טוענת שגם לה יש זכויות הנגזרות מההסכם. הטענה השנייה שלה היא כי אין זה הוגן שרק היא צריכה לשלם את המחיר של משימותיו של אברהם: " אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה, אתמהא!" היא מתריסה כנגד ה' (במילה "אתמהה") על חוסר הצדק שבכך, וכביכול תובעת ממנו תשובה על הפרדוכס הזה.
השינוי החשוב שחל בדמותה הוא לדעתי כאשר היא מעיזה לקראת סוף הסיפור, להצהיר בפני פרעה בגלוי כי היא אשת איש ולתבוע ממנו להניח לה. שרה מתפתחת לאורך הסיפור[7] מדמות שהייתה "שטוחה על פניה" כל הלילה לדמות שמדברת מתוך עמדה שיוויונית הן כלפי הקב"ה והן כלפי פרעה, ותובעת את זכויותיה.[8] העובדה שהיא מגלה לפרעה את מעמדה האמיתי, ושוברת בכך את "ההסכם" המשפיל שעשתה עם אברהם, מלמדת גם היא על השינוי שחל באישיותה.
הדמות השנייה המשמעותית היא ה'. ה' בתחילה כאילו מתבונן מן הצד על ההסתבכות של בני הזוג, על מצבה המשפיל של שרה ואינו עושה דבר. כאשר הוא שומע את תוכחתה של שרה הוא מבין שהוא חייב לעזור לה וגם להרגיע אותה: " אמר לה הקדוש ברוך הוא כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה". בשלב הבא הוא גם עושה מעשה: הוא מעמיד מלאך מצוייד במגלב שישמור על שרה מפני פרעה. בשלב האחרון של הסיפור הוא מעניש את פרעה במחלה קשה. אפשר לומר שגם בה' חל שינוי, מפסיביות ואי מעורבות, הוא נעשה מעורב ואקטיבי ומכוון את מהלך המאורעות.
הדמות השלישית היא פרעה. באישיותו של פרעה לא חל שינוי. בתחילת הסיפור הוא בעל תאווה, והוא שולט במצב ומתעלל בשרה, ואולי גם מזמין את שריו להתעלל בה (לפי מירקין), ע"י נגיעות ברגלה. במהלך הסיפור הוא מאבד מכוחו כאשר המלאך מכה בו לפי הוראותיה של שרה. אך תאוותו לא מניחה לו והוא מנסה שוב ושוב את מזלו. לבסוף הוא מקבל את עונשו מה' כאשר הוא מקבל מחלת מין משפילה ההופכת אותו לחסר כוח-גברא.
מהו המסר הרעיוני הגלוי בסיפור הדרשני הזה? כמובן יש לנו פה את כל אותם מסרים הקשורים בכך ששרה לא נטמאה, ופרעה לא שכב עימה.
המסר הנסתר אך העיקרי הוא שגם נשים הן בני אדם עם רגשות וזכויות, וחשוב שהן תפתחנה את פיהן ולא תקבל כל עוול הנעשה להן. ה' יוצא להגנת העשוק גם הוא אשה. אם מישהו יפגע בהן. ה' לא מסייע רק לגברים המנהיגים את העולם, (לאברהם לדוגמה), אלא לכל יצור אנוש הנתון במצוקה על לא עוול בכפו, וה' ידאג להעניש את הפושעים עושי העוול.
הדרשות האחרות במדרש
דרשות אלו מובאות בתחילת המדרש, ומטרתן להוכיח כי פרעה לא שכב עם שרה, למרות ששהתה בארמונו, ובהזדמנות זו פותרים את הקושי הפרשני באלו נגעים ניגע ה' את פרעה:
"וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברהם"
1. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר: פרעה בראתן לקה.
אמר ר' שמעון בן גמליאל: מצאני זקן אחד, מוכה שחין בצפורין ואמר לי:
עשרים וארבע מיני שחין הם, ואין לך קשה מכולם,
שהאשה רעה לו, אלא ראתן בלבד,
5. ובו לקה פרעה.
אמר ר' אחא: אפילו קורות ביתו לקו.
והכל אומרין "על דבר שרי אשתו"
שלושת הדרשנים גורסים כי פרעה חלה בראתן, שהוא מין מחלת מין קשה. דרך המדרש שלהם היא מדרש על כל הפסוק: "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברהם" עם דגש עלהמילים "על דבר שרי אשתו". לכאורה קשה להבין את הקשר בין ה"ראתן" לבין מה שפרעה עשה לשרה. אבל כנראה שהדרשנים סוברים כי מכיוון שפרעה זמם לשכב עם שרה אשת אברהם (תוך שהם מתעלמים מכך שפרעה חשב שהיא פנויה), ה' העניש אותו במחלה הקשורה באותו איבר בגוף שאיתו זמם לפגוע בשרה.
המסר הרעיוני הגלוי הוא שפרעה לא שכב עם שרה ולא טימא אותה. המסר הרעיוני הנסתר הוא שבעולמו של ה' יש שכר ועונש, ה' מגן על העשוקים, ומעניש את הפושעים
[1] בראשית פרק יב
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
(יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְח&
בראשית רבה (מירקין) פרשת לך לך פרשה מ, סימן ו, ב)
"וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברהם"
1. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר: פרעה בראתן לקה.
אמר ר' שמעון בן גמליאל: מצאני זקן אחד, מוכה שחין בצפורין ואמר לי:
עשרים וארבע מיני שחין הם, ואין לך קשה מכולם,
שהאשה רעה לו, אלא ראתן בלבד,
5. ובו לקה פרעה.
אמר ר' אחא: אפילו קורות ביתו לקו.
והכל אומרין "על דבר שרי אשתו"
אמר ר' ברכיה על דטולמיסן למקרב למסנה דמטרונה,
וכל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת:
10. רבון כל העולמים אברהם יצא באבטחה ואני יצאתי באמנה,
אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה, אתמהא,
אמר לה הקדוש ברוך הוא כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה,
והכל אומרים על דבר שרי [אשת אברם],
אמר ר' לוי כל אותו הלילה היה המלאך עומד ומגלב בידו,
15. אין אמרת ליה מחי מחי, אין אמרת ליה שבוק שביק,
וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש,
ר' לעזר ותני לה בשם ר' אליעזר בן יעקב
שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך בעיצור,
מנין ליתן את האמור?
20. כן להלן ואת האמור להלן כאן תלמוד לומר על דבר על דבר גזירה שוה.
ביאור הארמית:
שורה 4 – ראתן, מחלת מין, זיבה. (תרגום מירקין, אצל תיאודור-אלבק: רתן)
שורה 2 - "על דטולמיסן למקרב למסנה דמטרונה": לדעת מירקין אנשי החצר הנועזים העזו לגעת בנעלה של שרה משהובאה לארמון. לדעת תיאודור יש לתרגם: "על שהעיז לגשת לנעל המטרונה". לדעת שניהם יש פה זלזול בכבודה של שרה.
שורה 9 - "אין אמרת ליה מחי מחי, אין אמרת ליה שבוק שביק,": אם אמרת הכה, אני מכה; אם אמרת נעזוב, אני עוזב (תרגום מירקין). הבנת הרקע המקראי של המדרשבסיפור הידוע המובא בבראשית פרק י"ב[1], אברהם ושרה, זמן קצר לאחר הגיעם לכנען במצוות האל, עוזבים את הארץ בגלל הרעב ויורדים למצרים. לפני כניסתם למצרים, אברהם מצווה על שרה לומר שהיא אחותו, מכיוון שהיא יפת תואר, והוא חושש שמא המצרים יהרגו אותו, ויקחו את שרה אשתו.
המצרים, ליתר דיוק פרעה, בחושבו כי שרה פנויה, אכן לוקח את שרה לביתו ולאברהם הוא נותן רכוש רב, בעבור "אחותו" כביכול.
לא ברור מהסיפור כמה זמן שהתה שרה אצל פרעה, מכל מקום, מכל מקום ה' מביא על פרעה וביתו נגעים קשים, ופרעה מבין ששרה היא אשתו של אברהם ולא אחותו. פרעה נוזף באברהם על מעשה המרמה שלו, ומגרש אותו ממצריים (אך משאיר לו את הרכוש שנתן לו).[2]
הסיפור (הכוונה לסיפור המקראי, ראה הערה מס' 1) מעלה כמה קשיים[3] :
האם פרעה שכב עם שרה "אם האומה"?
מדוע ה' העניש את פרעה שפעל בתום לב, בחשבו ששרה פנויה ואברהם מסכים שייקח אותה, ותמורת זה היטיב עם אברהם?
מדוע אברהם הגה תוכנית כל-כך לא מוסרית?
מה שרה הרגישה לגבי ה"עיסקה" שנרקמה על גבה? מה היא הרגישה לגבי בעלה, מה הרגישה לגבי ה'? האם הייתה פאסיבית לגמרי לאורך כל התהליך?
האם אלוהים הפקיר את שרה?
מה הנגעים שבהם ניגע ה' את פרעה?
כל השאלות הללו העסיקו את חז"ל בבואם לדרוש את הפרשה הזו, וגם את פרשני ימי הביניים:
רד"ק כותב שאברהם חשש שיהרגוהו ואז לא יהיה לשרה מגן. אך הוא מגנה את אברהם בבחינת מי שסמך על הנס.
הרמב"ן מגנה את אברהם שלא סיפר לפרעה את האמת כאשר ראה שאשתו נלקחה לבית פרעה, ואינו מאשים את שרה על שתיקתה "כי אין ראוי שתכחיש היא את בעלה, והראוי לה שתשתוק".
ראב"ע אומר כי טעם הנגעים שהביא ה' על פרעה, הוא "כדי שלא יגע בה...לשמור אשת אוהבו" (תורת חיים, בראשית, קנ"ז – קנ"ט)
הגדרת סוג המדרש
המדרש הזה בנוי מדרשות על הפסוק בשלמותו, או על חציו ללא דרשת המילים הבודדות של הפסוק, ולכן לפי ההגדרות של פרנקל הוא שייך ל"דרשות הפסוקים", "ולא לדרשות המילים", וליתר דיוק ל"דרשה על חלק מהפסוק" (פרנקל, כרך א, עמ' 149).
יחד עם זה מדברי ר' ברכיה ואילך נראה כי זהו מדרש המוגדר כ"סיפור המרחיב את המקרא" (שם, 268). או כהגדרתה של עופרה מאיר לסוג מדרש זה: "סיפור דרשני" (ע' מאיר, הסיפור הדרשני בבראשית רבה, ת"א, 1987, עמ' 70).
סוג מדרש זה בשונה מהדרשות בד"כ, אינו מוצא רק משמעויות חדשות, במילים או בפסוקים המקוריים של המקרא, אלא מספר את הסיפור המקראי מחדש, תוך שילוב דרשות בתוכו.
כדי להגדיר כי במדרש זה או אחר יש "סיפור" עלינו להשתמש בהגדרות מעולם הספרות הכללית. לפי תורת הספור הכללית חייבים להיות בסיפור המרכיבים הבאים: שלושה אירועים לפחות (רצף של עלילה של התחלה אמצע וסוף).
קשר הגיוני בין שלבי הסיפור.
רצף האירועים יוצר שינוי כלשהו, בין סוף הסיפור לתחילתו.
העלילה חייבת להיות אנושית בחלקה לפחות, עם גיבורים העושים מעשים.(א' ריבלין, מונחון לספרות, ספריית פועלים, 1986, עמ' 47).
.במדרש שלפנינו הסיפור הדרשני מתחיל בדברי ר' ברכיה נמשך בדברי ר' לוי ונגמר במילים: "ולא היה פורש".
אפשר לראות כי יש כאן עלילה של שלושה אירועים לפחות: בואה של שרה לארמון, ונפילתה קרבן לסוג של הטרדה מינית: "עלו דטולמיסן למקרב למסאנא דמטרונה".[4]
שיחתה, תלונתה או זעקתה אל הקב"ה.
תשובתו של הקב"ה.
הלקאתו של פרעה ע"י המלאך.
פרעה אינו פורש למרות ששרה אומרת לו שהיא אשת איש.
פרעה לוקה במחלה קשה.
עתה עלינו לבדוק האם יש קשר הגיוני בין האירועים:
אין ספק שהשפלת שרה וראיייתה כאובייקט מיני ניזונה מנסיבות לקיחתה לבית פרעה, וגם מעצבת את המאורעות הבאים.
המאורע הבא, והוא תלונתה של שרה בפני הקב"ה, מתרחש על רקע המאורע הקודם: לקיחתה של שרה לארמון, השפלתה ומעמדה כשבויה חסרת ישע. רק ה' יכול לעזור לה.הקשר בין מאורע א' לב' הוא קשר של סיבה ותוצאה. שרה במצב קשה, בעלה אינו לצידה, והיא חשה הרגשה שנעשה לה עוול, הן מצד ה' והן מצד אברהם. היא פונה לה' כי אין לה למי לפנות, וכי הוא מייצג את מידת הצדק. ה' עונה לה על תשובתו נרחיב כשנדון על הדרשות המשולבות בסיפור הדרשני הזה. מכל מקום אפשר לומר שתשובתו מכוונת להרגיע אותה, ולהסביר לה שהוא איתה והוא יגן עליה. גם מאורע זה קשור לקודמו בקשר של סיבה ותוצאה.
ה' שולח מלאך המגן על שרה במהלך הלילה מפני פרעה. מאורע זה גם הוא נגזר מקודמו. הוא נועד לשכנע אותנו כי שרה לא הופקרה, וכי פרעה לא שכב עימה.
שרה אומרת לפרעה שהיא אשת איש והוא לא עוזב אותה. המאורע הזה אינו נובע בקשר של סיבה ותוצאה כמו קודמיו, כי מאחר ששרה הייתה מוגנת ע"י המלאך, למה לה להיכנס עם פרעה בדברים? ומדוע לא עשתה את זה קודם? המאורע הזה נועד לענות על השאלה מדוע נענש פרעה אם פעל מתוך ידיעה שהיא פנויה, כפי שמסופר בתנ"ך?
פרעה לוקה במחלה קשה כעונש על התנהגותו. אירוע זה גם הוא נובע מקודמו, כאשר על התנהגותו הבלתי מוסרית נענש פרעה קשה. אירוע זה נועד לבסס את שכנוענו שפרעה לא שכב עם שרה. גם פה יש לנו דרשה שנדון בה בהמשך.הדרשות שסיפור הדרשני:
הדרשה הראשונה יוצאת מהפסוק "על דבר שרי אשת אברהם". זוהי דרשת חצי פסוק, כאשר הפסוק השלם הוא "וַיְנַגַּע יְקֹוָק אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם". הפרוש הפשוט של הפסוק בהקשר של הסיפור הוא כי ה' היכה את פרעה וביתו בנגעים קשים עקב לקיחתה של שרי לביתו של פרעה.
אך הדרשן מרגיש כי הקורא נשאר עם שאלות קשות לגבי מידת הצדק שאברהם וה' נהגו עם שרה. הקורא שואל עצמו כיצד זה ה' הפקיר את שרה בבית פרעה? האם פרעה הספיק לשכב עימה עד שה' ניגע את פרעה? כיצד ה' לא התערב כשאברהם הודיע על מזימתו?
כדי לענות על שאלות אלו, מפריד הדרשן את חציו השני של הפסוק מחציו הראשון – " עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" – ושם את המילים הללו בפי ה', כשה' מבטיח לשרי שכל מה שהוא עושה הוא עושה למענה. מיד ה' מצרף להצהרה זו מעשים והוא מעמיד מלאך לשמור עליה ומנגע את פרעה במחלה קשה.
עתה ענה הדרשן על כל השאלות הקשות שהתעוררו בלב הקורא את הפרשה במקרא.
דרשה נוספת נמצאת בסוף הסיפור הדרשני. החכמים שאלו את עצמם באיזו מחלה חלה פרעה, כי המקרא אינו מפרט באילו נגעים לקה פרעה. היה להם חשוב להוכיח שאכן הייתה זו מחלה שפגעה בכושר המיני שלו. הדרשן נוקט כאן בדרך הדרשה הנקראת גזירה שווה. הוא מקיש את העונש שקיבל פרעה מהעונש שקיבל אבימלך בנסיבות דומות "כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם" (בר' כ, י"ח). הגזרה השווה מוסבת על המילים "על דבר", המופיעות בשני הסיפורים, וגם מן הנסיבות הזהות. בדרשה זו יש לנו תופעה מעניינת שהדרשן מתמודד עם חומר דרשני אחר, (הצרעת כנראה מופיעה באגדה אחרת, לא ידועה), מידע שאינו בסיפור המקראי, אך עוזר לו לפיתוח הרעיון שלו – כי אין סיכוי שפרעה שכב עם שרה.
גיבורי הסיפור
בסיפור בכלל וגם ב"סיפור הדרשני" הדמויות מאד חשובות כי הן מייצגות את המטען הערכי של הסיפור[5] ובהן בדרך כלל מתגלם "השינוי" שהזכרנו לעיל כאחד המרכיבים הכרחיים בסיפור.
שרה (שרי) היא הדמות המרכזית בסיפור. לעומת דמותה הדמומה בשני הסיפורים בתנ"ך (בר' י"ב; כ'), שבהם היא מצייתת לאברהם בשתיקה[6], אנו רואים כי שרה של המדרש היא מודעת לעוול שנעשה לה, והיא דעתנית. היא טוענת מול הקב"ה כי אברהם יצא למשימותיו כשהוא מצויד בהבטחה (כנראה רומזת לברכה שאברהם קיבל בתחילת פרק י"ב: "בראשית פרק יב :
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:
(ג) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"
ולעומתו שרה מעידה על עצמה היא יצאה למסע מתוך אמונה בלבד: " רבון כל העולמים אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה". מירקין מפרש (בניגוד לדעתי) "אמנה" כהסכם, ואת טענתה של שרה הוא מפרש כאילו היא טוענת שגם לה יש זכויות הנגזרות מההסכם. הטענה השנייה שלה היא כי אין זה הוגן שרק היא צריכה לשלם את המחיר של משימותיו של אברהם: " אברהם חוץ לסירה ואני נתונה בסירה, אתמהא!" היא מתריסה כנגד ה' (במילה "אתמהה") על חוסר הצדק שבכך, וכביכול תובעת ממנו תשובה על הפרדוכס הזה.
השינוי החשוב שחל בדמותה הוא לדעתי כאשר היא מעיזה לקראת סוף הסיפור, להצהיר בפני פרעה בגלוי כי היא אשת איש ולתבוע ממנו להניח לה. שרה מתפתחת לאורך הסיפור[7] מדמות שהייתה "שטוחה על פניה" כל הלילה לדמות שמדברת מתוך עמדה שיוויונית הן כלפי הקב"ה והן כלפי פרעה, ותובעת את זכויותיה.[8] העובדה שהיא מגלה לפרעה את מעמדה האמיתי, ושוברת בכך את "ההסכם" המשפיל שעשתה עם אברהם, מלמדת גם היא על השינוי שחל באישיותה.
הדמות השנייה המשמעותית היא ה'. ה' בתחילה כאילו מתבונן מן הצד על ההסתבכות של בני הזוג, על מצבה המשפיל של שרה ואינו עושה דבר. כאשר הוא שומע את תוכחתה של שרה הוא מבין שהוא חייב לעזור לה וגם להרגיע אותה: " אמר לה הקדוש ברוך הוא כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה". בשלב הבא הוא גם עושה מעשה: הוא מעמיד מלאך מצוייד במגלב שישמור על שרה מפני פרעה. בשלב האחרון של הסיפור הוא מעניש את פרעה במחלה קשה. אפשר לומר שגם בה' חל שינוי, מפסיביות ואי מעורבות, הוא נעשה מעורב ואקטיבי ומכוון את מהלך המאורעות.
הדמות השלישית היא פרעה. באישיותו של פרעה לא חל שינוי. בתחילת הסיפור הוא בעל תאווה, והוא שולט במצב ומתעלל בשרה, ואולי גם מזמין את שריו להתעלל בה (לפי מירקין), ע"י נגיעות ברגלה. במהלך הסיפור הוא מאבד מכוחו כאשר המלאך מכה בו לפי הוראותיה של שרה. אך תאוותו לא מניחה לו והוא מנסה שוב ושוב את מזלו. לבסוף הוא מקבל את עונשו מה' כאשר הוא מקבל מחלת מין משפילה ההופכת אותו לחסר כוח-גברא.
מהו המסר הרעיוני הגלוי בסיפור הדרשני הזה? כמובן יש לנו פה את כל אותם מסרים הקשורים בכך ששרה לא נטמאה, ופרעה לא שכב עימה.
המסר הנסתר אך העיקרי הוא שגם נשים הן בני אדם עם רגשות וזכויות, וחשוב שהן תפתחנה את פיהן ולא תקבל כל עוול הנעשה להן. ה' יוצא להגנת העשוק גם הוא אשה. אם מישהו יפגע בהן. ה' לא מסייע רק לגברים המנהיגים את העולם, (לאברהם לדוגמה), אלא לכל יצור אנוש הנתון במצוקה על לא עוול בכפו, וה' ידאג להעניש את הפושעים עושי העוול.
הדרשות האחרות במדרש
דרשות אלו מובאות בתחילת המדרש, ומטרתן להוכיח כי פרעה לא שכב עם שרה, למרות ששהתה בארמונו, ובהזדמנות זו פותרים את הקושי הפרשני באלו נגעים ניגע ה' את פרעה:
"וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברהם"
1. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר: פרעה בראתן לקה.
אמר ר' שמעון בן גמליאל: מצאני זקן אחד, מוכה שחין בצפורין ואמר לי:
עשרים וארבע מיני שחין הם, ואין לך קשה מכולם,
שהאשה רעה לו, אלא ראתן בלבד,
5. ובו לקה פרעה.
אמר ר' אחא: אפילו קורות ביתו לקו.
והכל אומרין "על דבר שרי אשתו"
שלושת הדרשנים גורסים כי פרעה חלה בראתן, שהוא מין מחלת מין קשה. דרך המדרש שלהם היא מדרש על כל הפסוק: "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים על דבר שרי אשת אברהם" עם דגש עלהמילים "על דבר שרי אשתו". לכאורה קשה להבין את הקשר בין ה"ראתן" לבין מה שפרעה עשה לשרה. אבל כנראה שהדרשנים סוברים כי מכיוון שפרעה זמם לשכב עם שרה אשת אברהם (תוך שהם מתעלמים מכך שפרעה חשב שהיא פנויה), ה' העניש אותו במחלה הקשורה באותו איבר בגוף שאיתו זמם לפגוע בשרה.
המסר הרעיוני הגלוי הוא שפרעה לא שכב עם שרה ולא טימא אותה. המסר הרעיוני הנסתר הוא שבעולמו של ה' יש שכר ועונש, ה' מגן על העשוקים, ומעניש את הפושעים
[1] בראשית פרק יב
וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ:
(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:
(יב) וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְח&
תגובות
0
אהבו
0
1992
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות