חזרה מן הבור.
חזרה מן הבור... ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה.
תושבי הישוב מגיעים לאולם הפיס, להשתתף בטקס הדלקת הנרות לזכר ששת המליונים בני עמנו, אשר ניספו במחנות ההשמדה ברחבי אירופה, בידי גרמניה הנאצית, ושותפיה, לגזל ולהרג בזמן השואה.
על הבמה המוקפת כתלים בשחור, יושבים דוממים חברי המקהלה האמורים ללוות את טקס הזיכרון.
שישה ניצולי שואה, מבוגרים, כמספר הנרות הנצבים בצד הבמה. שישה נרות המסמלים שישה מליונים מבני עמנו שניספו בשואה. הניצולים נקראים, אחד, אחד לבוא אל הבמה, להדליק נר זיכרון לזכר יקיריהם.
הניצולים אנשים מבוגרים, באים בימים, מדדים כשהם, נתמכים בידי הנכדה, והנכד, נערות ונערים תמירים, זקופי קומה, מלווים את הסב והסבתא, לעבר ששת הקנים הניצבים בצד הבמה.
היד רועדת מתקשה לֵקָרֶב הגפרור הדולק, לנר... האנשים באולם עוקבים בדאגה, מייחלים שהדבר יעלה בידם. הנכדה תומכת ביד הרועדת, ולהבה קטנה ניצתת, מאירה את האפלולית השורה באולם.
נר ראשון נדלק, ממתין לנרות אחיו שיאירו גם.
מנחה הטקס, קורא, אחד, אחד, את שמות בני המשפחה של ניצול/ה השואה - יקיריהם שניספו במחנות ההשמדה ברחבי אירופה.
כנר מלווה בנגינה עצובה, את קריאת שמות הנספים.
סיום הזכרת שמות הנספים, הנכד והנכדה מלווים את הסב והסבתא, לשוב אל מושבם.
חברי המקהלה עומדים, שרים - ' אחים ביער השרפה עיירתנו בוערה כולה'
רבים בקהל, מכירים את השיר - שיר מצמרר, הם מלווים אותו בליבם.
תלמידי בית הספר קוראים מכתבים שכתבו ילדים יהודים בגטאות. מכתבים תמימים על חלומות, ותקוות שנקטעו באיבן.
רב הישוב קורא פרק תהילים, קולו עולה בתחינה: 'אל מלא רחמים היושב במרומים', וצמרמורת חולפת בין שורות האנשים באולם...
לי נדמה, אני היחידי, שכועס, זועם על אלוהים שהיפנה גבו, ולא נקף אצבע להציל את בני עמו מן הטבח.
סיום הטקס. הקהל קם על רגליו לשירת התקוה.
'כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה.
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה.
עוד לא אבדה תקותנו
התקוה בת שנות אלפיים.
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון ירושלים...
להיות עָם חופשי בארצנו. חלום שהתגשם, לחוות את החלום ולא להאמין.
חג עצמאות מואר ושמח לכולם.
תאור מרגש של טקס יפה וריגשי
טקסים בערב יום הזיכרון, לזכר הנספים בשואה, התקיימו ברחבי הארץ.
לזכור ולא לסלוח. לזכור ולא לשכוח, אם חפצים אנו עדיין, חיים.
בריאות ושמחה טובה'לה היקרה. את היית אחת בין אלה, שזכו לשרוד ולנצח את המוות.
חג עצמאות שמח ומואר.
בלי להתיאש כותבת תגובה שניה מאחר שהקודמת נבלעה איפה שהו ..
תארת יפה את הטקס ומהלכו במועדון הפיס בישובך..טקס עצוב ומכובד..
בישובי הקטן גם מתנהלים טקסים במועדון הישוב אך בפורם מצומצם יותר ..
זהו ישוב של צעירים וכמה קשישים ..הניצול האחד שהיה ממקימי הישוב הלך לעולמו..
כמה מרגש ועצוב הניצולים הזקנים מלווים בנכדיהם הצעירים ..
תודה נדב יקר ..חג עצמאות שמח..
הטכס הזה ימשך ואחרי הנכדים יגיעוהנינים ואחריהם השילשים והרביעיים. לא נפסיק לזכור וןלהזכיר לעולם את אשר עשה לנו עמלק. טכס הזיכרון חשוב גם לנו לזכור ולא לשכוח. כי העולם מנסה להשכיח ואנו נזכור ולא נאפשר להם להשכיח
קשה מנשוא להאזין לסיפוריהם האישיים הבלתי נתפסים בשכלנו, הסבל הרב שהם חוו.
יש גם ניצולים רבים מאוד, שהתגברו ובנו חיים חדשים, הולידו ילדים, ותרמו תרומה עצומה לחברה בתוכה הם חיים.
נכון, מדלן, ככל שהשנים עוברות, ניצולי השואה שבתוכנו, הולכים ומתמעטים. עלנו לחבק אותם ולדאוג לכל מחסורם.
טקס הזיכרון לשואה ולגבורה, חשוב לקיימו. נזכר למחרת תפסה אותנו הצפירה, בכניסה לעיר באר שבע. עצרנו לצד הכביש,
ועוד מכוניות שנסעו לפננו. ירדנו מהמכנית עמדנו והתייחדנו עם זכר הנספים, בתום הצפירה המשכנו בדרכנו.
תודה מדלן היקרה. תגובתך הטובה לסיפור "חזרה מן הבור".
שנה אחר שנה אנו מתייחדים עם זכר ששת המיליונים מבני עמנו שניספו, נרצחו בשואה הנוראה.
מי יבטיח לנו שההסטוריה לא תחזור על עצמה?
התשובה תלויה באחדותו של העם. אחדותו הוא היכול למנוע נסיון מצד אויבנו לממש את חלומם להעיף אותנו מן המזרח התיכון.
תודה יעקב ידידי. תגובתך לסיפור - חזרה מן הבור - חג עצמאות שמח.
גבי ידידי, תודה שאהבת... בריאות ואושר.