צדקה תציל ממוות
פרשת "ראה" צדק חברתי או צדקה?
בפוסט הקודם עמדתי על-כך שמערכת החוקים המקראיים כמו שמיטה, יובל וכו' אינם ברי הגשמה. למעשה הם אוטופיים, ולכן הם אינם מסוגלים ליצור סדר חברתי צודק. את חוק השמיטה – הקרקעית ושמיטת הכספים אי אפשר להגשים במציאות הכלכלית שלנו. כך גם עם חוק היובל – הגשמתו תהרוס את הכלכלה.
אך האם אוטופיות הן דבר כל-כך שלילי? לא ולא. האוטופיות מגלמות בתוכן ערכים. האוטופיות של ספר ויקרא ודברים מגלמות בתוכן את ערך הערבות ההדדית והעזרה לזולת. ברבדים העליונים יותר של הדת, ההלכה של ימי חז"ל, עיבדו אותן למשהו יותר הגיוני ומציאותי, והן הפכו לחלק מהשקפת העולם היהודית.
הפרשה שלפנינו מלמדת אותנו מהי צדקה. צדקה היא הפרשת חלק מהיבול של מי שיש לו למען הגר היתום האלמנה והלוי, עניי החברה. צדקה היא לא לגבות את החוב המגיע לך ממי שאינו מסוגל להחזירו. צדקה היא לא לקחת ריבית מחברך.המושג הזה צדקה הלך והתפתח ביהדות, עד שלמעשה הפך להיות "ערך יהודי" (אם יש דבר כזה).
אנחנו יודעים שבימי בית שני ואחריו, בכל עיר קטנה היה מקובל המנהג לאסוף מזון עבור העניים, ועשו את זה כנוהל רשמי של הקהילה.
נעיין בערך "צדקה" כפי שהוא מופיע בויקיפדיה:צדקה היא עזרה וולונטארית - חומרית לנזקקים. הצדקה היא ערך חברתי הקיים בכל דת ובכל צורת התאגדות חברתית, היא מונעת מרגשות החמלה הבסיסיים של האדם כלפי הזולת המצוי במחסור, או משורשים דתיים. מתן הצדקה יכול להיות בין אדם לאדם, על ידי ארגונים וגופים ממוסדים הפועלים למען הנזקקים בקהילתם או בקהילות אחרות, וכן על ידי מדינות וגופים בינלאומיים הפועלים למען הנזקקים בכל פינה בעולם.
בימינו, ישנם בעלי השקפות סוציאליסטיות או אנרכיסטיות הרואים בדרכים שונות של מתן צדקה סוג של צדקנות וצביעות חברתית. על פי השקפתם – יש בה קיבוע מעמד העוני על ידי מתן צדקה מדודה ויציאת ידי חובת החלוקה האמיתית של העושר בין כל בני האדם. באופן דומה, יש כאלה הרואים באירועי צדקה מתוקשרים – מעשה שלילי המונע מטעמים של יחסי ציבור, אך אין חלקי עמהם.
אנו למדים שצדקה אינה ערך יהודי בלבד אלא משותפת לכל הדתות, וחשוב שנזכור זאת כחיסון מפני התנשאות על הגויים. אבל היא גם ערך יהודי והיא פותחה במשך הדורות בהלכה, ע"י הרמב"ם ואחרים.
מעבר לכך אני מתנגד לכל אותם אנשים המזלזלים בצדקה בשם הסוציאליזם. בחברה הדתית והחרדית, בעזרת מוסד הצדקה פתרו את בעיות העוני וההתדרדרות הסוציאלית.
קרוב למושג הצדקה הוא המושג "גמילות חסדים" שאף הוא התפתח בתקופת חז"ל :גמילות חסדים פירושה להיטיב עם הזולת בכל אמצעי אפשרי. בממון, בעצה טובה, בהשתתפות בשמחות ובאבל, בביקור חולים.
החסד הוא הטבה ונתינה ללא חשבון ומידה.חז"ל העלו את ערך גמילות החסדים מעל ערך הצדקה. "בעוד הצדקה מוגבלת לעזרה לעניים בלבד, גמילות חסד הוא גם לעניים וגם לעשירים.
בימינו מפעלים רבים של ייעוץ משפטי, קבוצות תמיכה, מתן סעד רפואי או נפשי ודומיהם ניתנים לסיווג תחת הכותרת גמילות חסדים.
הסיפורים של התנ"ך ודברי הנביאים, מלמדים אותנו שהחוקים הסוציאלים היפים של התנ"ך לא הוגשמו בחברה המקראית, ולעומת זאת המדרשים של תקופת חז"ל מלמדים אותנו כי בחברה החז"לית ערך העזרה ההדדית אכן הוגשם, וכך גם בקהילה של ימי הביניים ועד היום.
בפוסט הקודם עמדתי על-כך שמערכת החוקים המקראיים כמו שמיטה, יובל וכו' אינם ברי הגשמה. למעשה הם אוטופיים, ולכן הם אינם מסוגלים ליצור סדר חברתי צודק. את חוק השמיטה – הקרקעית ושמיטת הכספים אי אפשר להגשים במציאות הכלכלית שלנו. כך גם עם חוק היובל – הגשמתו תהרוס את הכלכלה.
אך האם אוטופיות הן דבר כל-כך שלילי? לא ולא. האוטופיות מגלמות בתוכן ערכים. האוטופיות של ספר ויקרא ודברים מגלמות בתוכן את ערך הערבות ההדדית והעזרה לזולת. ברבדים העליונים יותר של הדת, ההלכה של ימי חז"ל, עיבדו אותן למשהו יותר הגיוני ומציאותי, והן הפכו לחלק מהשקפת העולם היהודית.
הפרשה שלפנינו מלמדת אותנו מהי צדקה. צדקה היא הפרשת חלק מהיבול של מי שיש לו למען הגר היתום האלמנה והלוי, עניי החברה. צדקה היא לא לגבות את החוב המגיע לך ממי שאינו מסוגל להחזירו. צדקה היא לא לקחת ריבית מחברך.המושג הזה צדקה הלך והתפתח ביהדות, עד שלמעשה הפך להיות "ערך יהודי" (אם יש דבר כזה).
אנחנו יודעים שבימי בית שני ואחריו, בכל עיר קטנה היה מקובל המנהג לאסוף מזון עבור העניים, ועשו את זה כנוהל רשמי של הקהילה.
נעיין בערך "צדקה" כפי שהוא מופיע בויקיפדיה:צדקה היא עזרה וולונטארית - חומרית לנזקקים. הצדקה היא ערך חברתי הקיים בכל דת ובכל צורת התאגדות חברתית, היא מונעת מרגשות החמלה הבסיסיים של האדם כלפי הזולת המצוי במחסור, או משורשים דתיים. מתן הצדקה יכול להיות בין אדם לאדם, על ידי ארגונים וגופים ממוסדים הפועלים למען הנזקקים בקהילתם או בקהילות אחרות, וכן על ידי מדינות וגופים בינלאומיים הפועלים למען הנזקקים בכל פינה בעולם.
בימינו, ישנם בעלי השקפות סוציאליסטיות או אנרכיסטיות הרואים בדרכים שונות של מתן צדקה סוג של צדקנות וצביעות חברתית. על פי השקפתם – יש בה קיבוע מעמד העוני על ידי מתן צדקה מדודה ויציאת ידי חובת החלוקה האמיתית של העושר בין כל בני האדם. באופן דומה, יש כאלה הרואים באירועי צדקה מתוקשרים – מעשה שלילי המונע מטעמים של יחסי ציבור, אך אין חלקי עמהם.
אנו למדים שצדקה אינה ערך יהודי בלבד אלא משותפת לכל הדתות, וחשוב שנזכור זאת כחיסון מפני התנשאות על הגויים. אבל היא גם ערך יהודי והיא פותחה במשך הדורות בהלכה, ע"י הרמב"ם ואחרים.
מעבר לכך אני מתנגד לכל אותם אנשים המזלזלים בצדקה בשם הסוציאליזם. בחברה הדתית והחרדית, בעזרת מוסד הצדקה פתרו את בעיות העוני וההתדרדרות הסוציאלית.
קרוב למושג הצדקה הוא המושג "גמילות חסדים" שאף הוא התפתח בתקופת חז"ל :גמילות חסדים פירושה להיטיב עם הזולת בכל אמצעי אפשרי. בממון, בעצה טובה, בהשתתפות בשמחות ובאבל, בביקור חולים.
החסד הוא הטבה ונתינה ללא חשבון ומידה.חז"ל העלו את ערך גמילות החסדים מעל ערך הצדקה. "בעוד הצדקה מוגבלת לעזרה לעניים בלבד, גמילות חסד הוא גם לעניים וגם לעשירים.
בימינו מפעלים רבים של ייעוץ משפטי, קבוצות תמיכה, מתן סעד רפואי או נפשי ודומיהם ניתנים לסיווג תחת הכותרת גמילות חסדים.
הסיפורים של התנ"ך ודברי הנביאים, מלמדים אותנו שהחוקים הסוציאלים היפים של התנ"ך לא הוגשמו בחברה המקראית, ולעומת זאת המדרשים של תקופת חז"ל מלמדים אותנו כי בחברה החז"לית ערך העזרה ההדדית אכן הוגשם, וכך גם בקהילה של ימי הביניים ועד היום.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
כמו שכתבתי לך בתגובה הקודמת שמגילת "רות"היא הוכחה שחלק מהחוקים כן קוייימו בזכותם הרי רות הכירה את בעז.
צדקה היא אחת מחמש העקרונות של האיסלאם כחוק.דרך אגב.גם כתבת שגם בעמים אחרים היא קיימת.
דווקא לאחרונה קמו בארץ עמותות רבות שעוסקות בצדקה,כמו קרן "רעות" ו"לתת"ועוד.חוץ מאנשים פרטיים.שמנדבים.
מגילת"רות"נכתבה כניראה אחרי שדוד הפך להיות מלך הארץ,כלומר המאה ה10 כניראה לפני הס'.ואז קיימו את החוקים שמשנת "זרעים"מפרטת מה צריך להיות גודל ה"פאה והשיכחה"והלקט אין לו שעור.נידמה לי ,אם זכור לי עדיין,גודל הפאה צריך להיות אחד חלקי 60 של השדה.עד כדי כך פרטו משמע שזה היה אקטואלי .רות מלקטת בעמרים אפילו מסופר מה נהגו לאכול בשדה ושהיו מנצלים את המלקטות ומכלימים אותן ובעז דורש לא להכלים את רות.
גם לפי דברייך, רק בימי חז"ל קצבו כמה אחוז צריך להשאיר ב"פאה". הוא שטענתי - בימי חז"ל תקננו את הצדקה והפכו אותה לחלק מהתרבות היהודית המחייבת כל יהודי. בתקופת התנ"ך זהו משהו אוטופי. אגב מגילת רות היא ספר מאוחר שנכתב כנראה בימי בית שני.