שיר לסיגריה – קדיה מולודובסקי
תרגום חופשי מיידיש – בינה פיין ונורית שושני
----------------------------
כולם כבר עזבו –
נותרו רק צעדיהם הקרים ודמדומי הצער,
אז הבה, כל זמן שעדיין עוממת האש,
נצית סיגריה.
אחד סב לאחור ושח: -
כבר איחלתי לך לילה טוב – אני מתחרט ומושך מילותי...
הבה – כל זמן שהאש עדיין עוממת,
נצית סיגריה.
השארתי חובות על כְּתָלַי, שטר על שטר,
בהם: עט חלוד, ידיים, רגליים
ונשימה אחרונה, כאב אחרון...
לא אתחשבן עכשיו, לא, זו שעת דמדומים,
זה עשב כמוש, אלף פעמים עשב כמוש
אז, הבה, כל זמן שהגחלת מהבהבת עדיין,
נצית סיגריה.
יתכן שחובותי גדולים מכל שהיה לי בחיי:
האדמה שאני עומד עליה ניתנה לי בהשאלה,
אחד פגש אותי ליד האניה,
השני שלח מכתב אהבה.
פעם התחממתי אצל חבר תחת מנורה,
את נעלי שרכתי תחת אור אחר וזר.
בתנור עדיין מהבהבת גחלת בתוך הפחם,
זאת דעיכה אפורה אדמדמה כחלודה...
אז הבה - כל זמן שהאפר עדיין אדום –
נצית סיגריה.
הנה עומד כסא – אתישב לרגע.
משהו מעיק וקשָׁה הנשימה,
העייפות מציקה לראשי, שממילא צונח
כדי להשען , לנוח על הברכיים.
הפילוסופיה הנושנה מופיעה בזחילה,
היא מצמידה את כל החורים זה לזה ומטליאה,
תודה על הטלאים, בזכותם לא תנשוב רוח פרצים
ולא תכבה את קרן האור החיוורת של בדל הסיגריה.
חיי -
https://youtu.be/bI2e0zPyoEc -קישור לשיר שלי "חַיִּי"
חַיִּי
כָּל עוֹד לֹא אָמְרוּ לָךְ
ׁשֶׁתָּם הַיּוֹם,
כָּל עוֹד לֹא אָמְרוּ לָךְ
זֶה סוֹף הֶחָלוֹם,
כָּל עוֹד לֹא...
לקריאת הפוסט
איך אוהבים ארץ?
.אֲנִי, שֶׁאָבַדְתִּי בִּשְׂדֵה שִׁבּוֹלִיםגְּבוֹהוֹת מִמֶּנִי וְנִשְׁאָרָה בִּי פְּעִימַתהַלֵּב הַמְּבֹהָל.אֲנִי, שֶׁטִּפַּסְתִּי עַל עֵץ מֵנִיבוְהִתְעַנַּגְתִּי עַל תּוּתָיו.אֲנִי, שֶׁזֵכֶר...
לקריאת הפוסט
מצגת - אליעזר שושני - תולדות בתמונות (על קצה המזלג)
מצגת בעלת שני חלקים - יש להקיש על הקישור הראשון וחלק א' יופיע אחרי הצפיה בו, יש להקיש על הקישור השני ואז אפשר לצפות בחלק ב', שהוא המשך של חלק...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
קראתי, דמיינתי, על האצבעות האוחזות בסיגריה.
אלו מחשבות היו לאיש, העולות יחד עם סילסול עשן הסיגריה?
שיר עמוק. רגיש. אוניברסלי. תודה נורית (פרח).
נ.ב.
נורית, מצרף תמונה שציירתי עת מחשבותי עלו התמרו, כמו עשן הסיגריה, ואינני מעשן...
שיר על חייו של אדם, הבנותיו,רגשותיו וגם אכזבותיו....
הצתת הסיגריה, לדעתי, היא אות וסימן לזמן העובר....
תודה על שהבאת תרגום לשירה של קדיה מולודבסקי
(חבל שלא הופיע גם המקור בצדו.)
יום טוב מעליזה