יום אחד בחודש אפריל.
לחברים היקרים. חיי היום יום, מעסיקים את האדם. עיסוקים הרחוקים להיות דראמטים. ובכל זאת אמיתיים.
על אחד הימים האלה כתבתי בזמנו. מעלה הסיפור שנית.
יום אחד בחודש אפריל. שמש אביבית האירה את יומי, אך בגלל טרדות השעה הוסחה דעתי ממנה, מהשפעתה הטובה והנעימה. עסוק במטלות היום, ומטלות קודמות שדחיתי ליום אחר. עכשיו הן נערמו כולן לפני, לדרוש פתרונן. הסחתי דעתי גם מרוח חורפית קרירה הממאנת להרפות מכנף ביגדו של אביב ביישני, ושובל חרציות עליזות בעקבותיו. ובין התרוצצות אחת לשניה, לסניף הדואר המקומי למשוך דברי דואר מצטברים. וגיחה לסופר מרקט, לקנות מצרכים לבית. ובין לבין, פגישה מקרית עם מכר חביב ודברן, הפותח ב"מה נשמע?" וממשיך במונולוג ארוך ומיגע בנושאים לעוסים עד דק. ואחרי השתחררות חייכנית, מפותלת, חוזר סוף, סוף הביתה. לטפל בעוד מטלה דחויה ומתסכלת - ישיבה על קו הטלפון, לבירור עניין נוסף לא פתור- מדיח הכלים, מזה חודשים לא פועל. דוחה תיקונו ליום המחר, אך לא מבטיח.
וכבר שעת צהריים מאוחרת. הזמן אץ לו, כסוס מרוץ דוהר. בתוכי נובטת תחושה של החמצה, איך יומי חלף, ולא רדיתי מדבשו, כי מעוקצו בלבד? מבקש להשתחרר מעכבות. מתהלך עם סבר פנים של אדם בוגר. אך חושש שספר חיי כתוב על מצחי. מאחורי המסכה שעל פני מסתתר נער סקרן, עם מיליון שאלות, על מהות החיים והיכן אני בכל זה? נער חולמני הממריא אל עולם דמיוני. רוקם מציאות אחרת. בה יש לו נחלה חלומית, בין פלגי מים, תחת שמי התכלת. והוא כמעט, כל יכול. הנער נותן דרור למאווייו הכמוסים ומשחרר אותן מכילאן. פעם הוא דמות בלתי ניראת. החוצה גבולות להביא מזור לנפש פצועה ונחמה לצדק נגזל, וכבוד נרמס, ולהשיב לעושק ולרומס כגמולו.
בא הנער, על סיפוקו, וחולם על עולם אוטופי. עולם בו, לא קם איש על רעהו להורגו. כולם אחים. אין דלות ומכאוב. כולם נבונים, חסים על המים, הצומח והחי, בתוכם הוא חי.
אחרי שהוא רווה מכוס הדרור, של שיגיונותיו. נפרד הנער מנחלתו בין פלגי המים. ונוחת שוב, אל עולמו האמיתי. העכשווי, האדיש. בו הטוב והרע מושלים בכפיפה אחת, תחת שמי מרום. עולם בו, תינוקות נולדים, ובני אנוש חיים ומתים. מי בשובע, ומי ברעב?. מי בחרב, מי בשיבה טובה. ומי בדמי ימיו? מי שהחמיץ הרבה, ומי שהשיג דבר?
שב הנער לשכון מאחורי המסכה. עברו חולף כסרט שחור, לבן, מול עיניו. ותוהה, מה הציע לו עולמו? ומה היה חלקו שלו בנתינה לעולמו? אשרי אדם אשר השלים דבר בטרם לכתו...
יום אחד בחודש אפריל.
סיפור יפהפה על 'סתם יום של חול'' ,כתוב ברגש , ויש בו הכל: ממהלך עניינים יומיומיים,
תיאור הסביבה ואפילו מזג האויר... ועד למחשבות המתרוצצות על מהות החיים וגם על
מציאות אוטופית, על הטוב והרע בעולמנו ועל חיי האדם....
תיארת במילים ונתת דרור לרגשות ולמחשבות הפועמים בלבבותיהם ומחשבותיהם של אנשים רבים.
תודה על הסיפור, שעורר גם בי הרהורים.
חג שמח מעליזה
סיפור כמו שקראת לו,"סתם יום של חול", כמה נכון. ויחד עם זאת מהבהבים מתוכו, רגשות ומחשבות על מהות החיים.
תודה גדולה עליזה היקרה. תגובתך הטובה.
בריאות ושמחה.לך ובני ביתך.
חג שמח. (פרח).
הזדהתי איתך.גם אני מרגישה שיום שעיקרו סידורים בענייני חולין ולא היה בו מזון לנשמה,הוא יום מבוזבז.והנה אתה מילאת את החסר בחזיונות עילאיים ויפים.זה ניראה לי יום אמיתי שלך,של איש יוצר רוחני,שרגליו נטועות בקרקע..כשיצאת מהמבוגר והיה שם הילד,אולי פגשת שם את הילדה שאני.כי הרי בענייני רוח אין מרחקים וגבולות. כתוב מאד יפה.
האם זה הגיל? פתאום אנו מוצאים את עצמנו חולמים ביום אחד של אפריל. מצא חן בעיני חלום בלי מלחמות וחילוקי דעות ואף אחד לא כועס ולא רוטן ולכולם יש ולאף אחד לא חסר. (הוספתי קצת קצפת לעוגה) אוטפיה אולם כמה שהיא יפה ומרגיעה. לפחות ביום הזה נהיה פטורים מהמתח היומי. זו תרפיה להשתחרר.. יופי של רשומה
אכן הילד והילדה שבתוכנו, קורה ומצליחים להשתחרר מגופנו ולהפליג, אל עולמות מופלאים - עולמות בהם מתגשמים משאלותיהם וחלומותיהם היפים. הרחק מעולמנו החומרי האכזרי האמיתי.
שם הם קוראים דרור לשגיונותיהם ומשאלותיהם הבלתי רציונלים, לעשות כחפצם.
אולם, בסופו של דבר, הילד והילדה שבים חזרה, אל הנפש בגוף המבוגר הצפונה בתוכנו. הכלואה בשרשראות החוקים והאיסורים של עולמנו הגשמי המציאותי.
תודה טובה'לה. התייחסותך לסיפור - יום אחד בחודש אפריל -
בריאות ושמחה. (פרח).
בדרך כלל כשטוב לו לאדם, הוא נשאר בעולמו העכשווי עם שתי רגליים על הקרקע. ומייחל שכך יימשכו חייו.
אך, כאשר הרוע מתגבר, הילד שבתוכנו מבקש להרחיק אל עולמות אוטופים. לחיות במציאות אחרת, כמו זו של הילד בסיפור.
"בריחה" זו, ממציאות אנטי הומניסטית, איננה קורת באופן פתאומי, אלא כאשר הילד שבתוכנו, מקבל גט פס, אישור לצאת אל מחוזות שנפש המבוגר מבקש להימצא בהם.
בסיפור האיש המבוגר חיי את חיי היום, יום, בעולמו האמיתי, המסכה שעל פניו מסתירה את כיסופיו לבקש לשנות את עולמו לעולם טוב יותר.
תודה גדולה יעקב ידידי. תגובתך הטובה.
ואוו איזה יופי ..יום אחד בחודש אפריל..
כלכך הרבה יםים בשנה הזכרת לי ..
אבל זה היום המיוחד לך בשיר ..אהבתי מאוד את המעבר
מהאיש הדואג למטלות היום היום ..
למחשבות העבר של נער עם מליון האשלות על מהות החיים ..
והנה אתה מתנער, וחוזר למציאות העכשווית ..
תודה נדב יקר אהבתי מאוד ..לילה טוב..
/שמש אביבית האירה את יומי, אך בגלל טרדות השעה הוסחה דעתי ממנה, מהשפעתה הטובה.../
/ומרוח חורפית קרירה הממאנת להרפות מכנף ביגדו של אביב ביישני/. חבל.
וכשאנו מתפקחים, מרגישים תחושת החמצה, /"איך יומי חלף, ולא רדיתי מדבשו, כי מעוקצו בלבד?"/.
שורות אלו הזכירו לך יםים רבים בשנה, היית במצבים דומים, של 'החמצת יופיו של יום'...
מי יתן ונחייה זיוו של יום בטרם יחלוף. תודה מדלן היקרה, התייחסותך לסיפור. (פרח).