אם אתה לא יודע לעשות זאת כהלכה...

אם אתה לא יודע לעשות את זה כהלכה - תשאיר את זה לבעלי מקצוע".
בשנות החמישים המוקדמות, קבוצת ילדים בני 11- 12, בחברת נוער בקיבוץ. ילדים להורים עולים חדשים, פליטים ממדינות ערב ומדינות אירופה.
רוב הילדים עלו לארץ במסגרת 'עלית הנוער', מחלקה של הסוכנות היהודית. הילדים נקלטו בקיבוצים. כמה ילדים ואני איתם הגענו לקיבוץ בשער הנגב. קיבוץ סְפָר, באותם הימים. (גם היום), הקיבוץ קלט אותנו בחברת הנוער – המגורים שלנו, שני צריפים בפאתי הקיבוץ.
ה'קירות' שהפרידו בין החדרים בצריפים, היו מחיצות קרטון כפולות. אנחנו הבנים השובבים היינו מציצים לבנות מבעד חורי מסמרות (ניטים) שהיינו חולצים מן המחיצות. רוח ילדות תמימה שרתה עלינו אז.
אהבנו לשחק עם העגלים הצעירים במכלאת הרפת. לשתות ביצים טריות שליקטנו בלול התרנגולות. לשחק במתבן. לעשות היפוכים על חבילות החציר. אהבנו משחקי חברה. במיוחד משחק הכדורגל.
הימים ימי צנע בארץ. הקיבוץ למרות קשייו הכלכליים דאג לכל מחסורנו.
למדנו ועבדנו בענפי המשק. גם בתורנויות מטבח, וניקיון הכיתות והחדרים שלנו. מזמן לזמן קלטנו ילד חדש בחברה שלנו. (לימים הפכנו לגרעין ).
אחד המדריכים שלנו, היה בעברו שחקן כדורגל בארצו, בדרום אמריקה, הוא אימן אותנו ולימד אותנו את רזי משחק הכדורגל.
שני המדריכים הטובים שלנו בקיבוץ, שימשו כמורים ומחנכים גם יחד.
לא רחוק מהקיבוץ עמד משלט שחצץ בין הקיבוץ לבין הגבול הקרוב, מאוייש בחיילים, ששמרו במשלט.  (עד היום הקיבוץ ניצב על תילו, גם הגבול, המשלט כבר לא).
לאחד הנערים בחברה היה אח חייל ששירת במשלט. מזמן לזמן האח החייל היה בא רגלי מהמשלט, , אלנו, לבקר את אחיו הצעיר בחברת הנוער בקיבוץ.  בפעמים הללו אנחנו הילדים היינו מתקבצים סביבו, מלאי ציפיה, לשמוע סיפורי חיילים.
(שנים אחרי שבגרנו והיינו חיילים בעצמנו, שיניתי מעט את דעתי על אותו חייל חביב, אחרי מקרה מסוים שקרה איתו באחד הביקורים צלנו ).
יום אחד, קצת לפני שעת צהריים, בהפסקה בין שיעור לשיעור, החייל הופיע כשהוא סוחב איתו, שני שקי יוטה גדולים מלאים תרנגולות. הוא סיפר לנו, "הערב יש מסיבה במשלט והרס"ר שלח אותו לעיירה קרובה "שדרות" (היום, עיר), להביא את העופות לשוחט, כדי לשחוט אותם, להכין אותם לארוחת הערב החגיגית.
ואז עלה רעיון "מבריק"  לחייל, לשחוט את העופות בעצמו, ככה לא יצטרך לכתת רגליו עם שני שקי העופות הכבדים, עד לעיירה 'שדרות', ולעשות כל הדרך חזרה למשלט. וגם ישלשל כמה פרוטות, דמי השכר המיועד לשוחט, לכיסו.
וכך הוא עשה. הבאנו לו סכין, והוא החל לשחוט את העופות ואנחנו הילדים ממהרים ועוזרים לו להכניס את העופות השחוטים, לתוך השקים. מתפעלים מהרעיון לסדר את הרס"ר ששלח אותו למשימה כל כך מייגעת.
אחרי שהחייל סיים לשחות את התרנגולות, נטל את שני שקי העופות השחוטים, הוא נפרד מאיתנו וחזר למשלט.
אחרי אותו ביקור, זמן רב החייל לא הופיע. חודשים חלפו שלא בא לבקר את אחיו.
ויום אחד פתאום הוא הופיע, הגיע לבקר את אחיו הצעיר בקיבוץ. אנחנו הנערים רצנו לקראתו ללחוץ את ידו ולשמוע חדשות מהמשלט. אחרי כמה הסוסים הוא סיפר לנו למה לא יכל לבוא לבקר את האחיו, כיוון, כל הזמן הזה הוא ישב בכלא,  בכלא? פתחנו זוג עיניים גדולות ושואלות, מדוע הוא ישב בכלא?                                                                                      
והוא סיפר:  בפעם ההיא שהגיע אלינו עם העופות ושחט אותם. הוא חזר למשלט עם שני השקי העופות השחוטים, למטבח והרס"ר הורא לו לרוקן את השקים לרצפה, הוא רוקן את השקים לרצפה, לתדמהתו התרנגולות עפו לכל עבר, וקמה מהומה גדולה, נוצות וקירקורים וקקי התעופפו בחלל המטבח מעל הסירים וכלי האוכל. הרס"ר העצבן התכוון מיד לצלצל למשטרה, לאסור את הרב השוחט שרימה אותם. ואז החייל סיפר את האמת, הוא זה ששחט בעצמו את התרנגולות.
מכאן הכותרת: "אם אתה לא יודע לעשות זאת כהלכה, תשאיר את העבודה לבעל המקצוע".  (חיוך).