השראת יעקב
לכל אחד יש נקודות ציון פרטיות שלו, ארועים או אמירות, שעשו רושם דווקא עליו - נגעו אצלו בנקודות חבויות. לכל אחד יש סיפורים ששמע בילדות, שהולכים איתו עד היום.
גם סיפורים או דמויות בתנ"ך הם כאלה. התהליך שעבר יעקב, מעוקב ובורח ועד למנהיג שבטי ישראל - נותן לי השראה יומיומית. כנראה שנוצר חיבור בין מה שעולה שם בסיפור העתיק - לבין תהליכי חיי.
נכון הוא שיתכן ויש משהו בעובדות הסיפוריות הכלליות שכתובות שם, משהו שמדבר אלי. אבל, קשה להאמין שסיפור כלשהו יעשה רושם עכשווי שכזה, עד כדי השראה ממשית. יתכן, אבל לא סביר.
מה עושה את ההבדל, בין סיפור מוכר לבין סיפור שממש נוגע? לדעתי אפשר לקרוא לזה 'סיפור מעל פני השטח' לעומת סיפור שמגיע מתוך ה'קרביים' שלו. כשהחיבור לסיפור הוא מתוך העומק שלו, זה כבר לא סיפור שמספרים לי ואני מקשיב, אוהב אותו או לא כל כך. אלא, אני בעצמי מסתקרן ונמשך לחקור אותו, לחפש את התובנות שבו, כי אני מרגיש שיש שם משהו שעונה לשאלת-חיים שלי או מצוקה כלשהי.
אצל יעקב, הנקודה שבה הסיפור נפתח בשבילי היתה מה שיעקב בעצמו אמר: "במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות". עשרים שנה מקופלות בתוך המשפט הזה, שמסכם את השינוי שחל בו, מאחד ש'לא סופרים אותו' - למנהיג אמיתי. ופתאום נזכרים גם שהתפנית בסיפור היתה באותם 'מקלות', שחשף אותם בשוקת מול הכבשים, וזה התיאור של איך הוא עשה את הונו, כדי שיוכל להיות מנהיג.
כלומר, הסיפור 'נפתח' מבפנים, ומאפשר לראות אותו אחרת, לחקור וחעיין מה בדיוק כתוב, ומה אני יכול להבין מחדש את מה שמתואר שם, מהעומק. וכפי שאמרתי, כל זה נתן לי השראה עצומה לחיי שלי.
כשרואים זאת כך, נפתחת דרך רעננה לראות מחדש את התנ"ך בכלל. דרך הסמל, אמרנו.
שבת שלום
שבת שלום,
ישנו פתגם שאומר: "היופי הוא בעיני המסתכל"
וכך, כל סיפור משאיר את רישומו על הקורא
בצורה שהוא קולט אותו, בדרך שהסיפור 'מדבר'
אל הקורא ואיך שהסיפור עונה על שאלות חייו,
ועל השפעתו מתוך ועל דרך חיי של הקורא.אופיו, וחינוכו .
סוף שבוע נעים ורגוע מעליזה
דבריך סיקרנו אותיממילא,כפי שראיתי אתה אינך מגיב לתגובות ובכל זאת אומר שמה שמעניין אותי זה מה אתה רואה ב"מקלות"ובמה זה השפיע על חייך.
אני למשל רואה בסיפור הזה ,שהגיע כאילו משום מקום,כאילו בלי שום הקשר לנושא העיקרי שהוא יעקב עומד להיפגש עםעשיו,אחיו,שרצה להרוג אותו.פיתאום,בחשכת הלילה מתגלה לו מלאך,שלא כמינהגי מלאכים בסיפורים,אינו מדבר אליו,אינו מנחה אותו,אלא להיפך,פותח איתו במאבק כל הלילה,עד שעם בוא השחר הוא מבקש מיעקב שיניח לו(כי אולי הקוראים אז הבינו שיש למלאך משימות בשמים עם שחר,אם כי אין הדבר נירמז).
גם עלי השפיע הסיפור הזה,אבל לא בקשר לנושא המנהיגות,אלא בקשר למאבק הפנימי כשיש דילמהקשה שטעונה החלטה והכרעה מה לעשות,אז לעתים האדם אינו ישן כל הלילה ותוכו מאבק אם לעשות כך או אחרת.ובאמת בבקר,המאבק של יעקב מיסתיים והוא מגיע להכרעה והחלטה ..אבל כמו שאמרת המיתוס הזה הוא הסמל של רגעים,שעות בחיינו.
מרדכי שאטנר על איך אנו מספרים לעצמינו את הסיפור הלאומי שלנו]. גם אותי הסיפורים התנכיים
מפעימים ובכל קריאה מיתגלה עוד רובד. גם הפעם
מהפוסט שלך עלו למול עיניי שני דברים קשים:
...ועתה הייתי לשני מחנות..רחמנא ליצלן..עוד סימן
מטרים להיותינו שני עמים: יהודה וישראל. והעיניין
השני סיפור באר מכונן מחזק את רעיון פרופ׳ פרי
על היותם:יעקב ועשייו בנייו של אליעזר..נוהג כאביו!
נכון שליכאורה סטיתי..מקווה שבכל זאת תקבלם..
העיקר במה שהתנ"ך מביא, לדעתי, הוא לא לדעת ולשנן את מה שכתוב, אלא שזה יהיה בסיס לראות דברים מחדש, שהתנ"ך יהיה באמת משהו חי. ולכן כל מה שמוצאים, כל אחד ואחד, זה מצוין. זה מעורר לחשוב מעורר להבין, ומעורר לשיח בינינו. וזה העיקר.
כך שאין 'נכון' ולא נכון, אלא יש לימוד, וקישור לחיים. אז אל תהססו להעלות דברים, זו הכוונה.
לגבי המלאך ויעקב, כתבתם תובנות מענינות, שנוגעות גם לתחום האישי, כמו שאני מצאתי.
יש עוד יסוד נוסף, שמחבר את הארוע הזה, לא רק בתור ארוע לעצמו, אלא מראה שיעקב באמת עבר תהליך. ואני מתכוון לזה, שהמלאך מבקש 'שלחני כי עלה השחר' ( כמו שהזכרת, טובה), מה יעקב אומר: 'לא אשלחך כי אם ברכתני,. וזה מדהים, כי זה מתכתב עם הברכה הקודמת שהוא קיבל. אלא ששם הוא גנב אותה במירמה, בעצת אימו. איזה הבדל!
עמליה, הבאת את פרופ' פרי, אז תדעי שהאגדה קיימת כבר במקורות, וגם אחרים מביאים את זה, כמו שנאן וזקוביץ ב'לא כך כתוב בתנ"ך'.
אז טוב שיש דיון, אבל אם שמתם לב (צריך להגיד שמתן, בינתיים) אז מעבר להרבה 'פרשנויות' לכל פרט וכל סיפור, לדעתי מה שגיליתי הוא שיש שיטתיות בכל השימוש בסמלים בתנ"ך. ואם בוחנים את זה אפשר להשתמש בשיטתיות הזאת כדי לגשת לכל סיפור וכל ענין בתנ"ך - מתוך העקרונות האלו. וכך יש כיוון שמאפשר ךשאול על הכתוב, ולגלות בו דברים חדשים, שלא שמנו לב אליהם קודם.
לגישה הזאת קראתי 'דרך הסמל', וגם כתבתי ספרון שמדגים את זה סביב סמל מסוים לאורך התנ"ך.
אז אפשרות אחת שאת אומרת זה הצד השלילי, שזה יביא אח"כ להרבה צרות לאורך ההיסטוריה.
אפשרות אחרת, שמתקשרת לאחד העקרונות שנמצאים כל הזמן, זה שבתהליכים בתנ"ך תמיד יש שני צדדים. יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו. שיש שני צדדים, שמדגישים שכל הזמן צריך לבחור. וגם אם יש שלב שלילי בדרך, עדיין הציפיה שבהמשך הדברים יתחברו יחד. תארי לעצמך, שיחד עם כל הבעיות שנוצרו בהפרדה בין יהודה וישראל, יש גם ציפיה שבסופו של דבר תהיה התאחדות, אולי של עשרת השבטים האבודים...
אבל זה רק רעיון כללי, ולא בטוח שהוא מסביר את הענין.
לא כתבתי שלילי-לא חשבתי שלילי-
אי לכך ובהתאם לזאת-לא כיוונתי '''שלילי'''
אין צורך לייחס לי דבר-החלוקה העובדתית
י ה ו ד ה & י ש ר א ל..לא באשמתי ולא באחריותי
[והאם זה שלילי או לא זה גם לא מקומי ליקבוע]
כעת אחריי ההבהרה..האם מעניין אותך המשך הדו-שיח?
[ובקטנה בנוגע למי אמר ראשון שהעבד הוא האב המוליד
רק יכולתי ליכתוב את מה שידוע לי-שמעתי זאת לראשונה
אצל הפרופ' פרי..ולא פתחתי במירוץ מי היה ראשון!]
* איני בפייסבוק * כך שנימנע ממני ליפגוש בך שם *
הדבר האחרון שהבלוג מכוון אליו זה וויכוח. זה לא בלקסיקון, כי זה נוגד את עצם התכלית של הסמלים, שזה דיון ודיאלוג.
פשוט כתבת בעצמך: שני דברים קשים: ...ועתה הייתי לשני מחנות..רחמנא ליצלן.
והאמת שגם אני חושב כך, שהפרדה עלולה להיות מאוד הרסנית, כפי שבפועל היה בהיסטוריה.
לגבי המדרש המטיל ספק באבהותו של יצחק, גם כאן רציתי לאשש את דבריך, שזה לא בא ממישהו 'שמחפש כותרות', אלא זה נמצא במקורותינו עצמם.
אז בהחלט נמשיך בדיון מפרה. ואני מודע לכך שהנורמה במקומותינו זה להתווכח, אבל אני חוזר שאחת המטרות המרכזיות של 'דרך הסמל' זב שילוב של 'גם וגם', ושזה נמצא בבסיס של העיסוק בסמלים.
מאיר