הסמל שמאפשר שינוי
הכיוון שאנחנו מדברים עליו בענין הסמלים הוא, שהדגש אינו על נשר, או על נחש, על תכונותיהם ורישומם עלינו. הדגש הוא על המתח שקיים ביניהם, כמיצגים 'ארץ' מול 'שמים'. 'גבוה' מול 'שפל'', 'חיובי' מול 'שלילי', 'טוב' מול 'רע'. ברגע בו מצליחים 'להכניס' אותנו ל'עובי הקורה' של מתח זה, לחוש אותו, כי הרי גם חיינו מורכבים מכוחות ניגודיים שכאלה - הרי ש'נפתח' בנו פתח לתובנות.
אז מי כאן החיובי, ומי השלילי? הגבוה קשור לחיובי? העפר לשלילי? אולי נמשיך הלאה גם ל''צפוני', שיש לו 'השכלה גבוהה'?
הסמלים מורכבים, ואינם מאפשרים לנו לייחס להם משמעויות חד-ערכיות.
הנשר, בעל ההדר, שדואג לגוזליו - משמש גם כסמל לעוצמה ושחץ, שיש לו דאיה מפחידה.
הנחש המסוכן והשפל - משמש גם כסמל החכמה והרפואה.
כלומר, הדברים אינם פשוטים כ"כ. הם מורכבים, ופעמים רבות אף מעורפלים. וזהו בדיוק מצע הפעולה של הסמל, כדי לאפשר לו לפעול, להשפיע.
מתוך המורכבות, הניגודיות - נוצרת היכולת לגעת בנו, ולהניע. אנחנו מתחברים לנגיעה במורכב ובסוד, היות וזהו בדיוק מבנה נפשנו, וכשמסתמנת תובנה חדשה מתוך כך - הדבר 'ידבר' אלינו.
השירה, הספרות הקולנוע והאמנות, שמהותם לשקף לנו את עצמנו, זה מתרחש ע"י מישור סמלי, המצביע לעבר תובנות וקיום 'גבוהים' יותר.
יש דוגמא שממחישה את התהליך הזה בתנ"ך, וכאן התשובה לשאלה בענין הכבשה מהפוסט הקורם. ואני מתכוון לכבשת הרש, המשל שסופר לדוד המלך, אחרי שחטא חטא חמור עם בת שבע, כשגרם להרג של אוריה, בעלה.
היום, היינו מצפים לוועדת חקירה, שתשים אותו במקום, ותעניש אותו לנצח. אבל שם - נתנו לו צ'אנס.
נתן הנביא סיפר לו את המשל, וגרם לדוד להגיב מיד: "חטאתי". המהפך הזה איפשר את זה שעד היום דוד נחשב לדמות נערצת, ואף 'נעים זמירות ישראל', שעד היום מעיינים בפרקי תהלים שכתב. איך התרחש המהפך? - הכבשה. לא סתם סיפרו לדוד על כבשה. זה לא סתם סיפור. זה החזיר בבת אחת את דוד לזכור מאין בא, את היותו רועה צאן, את הזמן שהיה נער וחלם להיטיב, לעזור לעם, לפני שהפך למלך בעל עוצמה. וזה הביא אותו לשינוי. הכבשה, כסמל, חדרה לקרביו, והפכה את ליבו.
תרשה לי לשבח ולהישתבח..שינוי זו התכלית והעיקר.
ומילה מצידי על ״׳אנושיותו״׳ של המלך-דויד: הכבשה
היזכירה לו את נערותו ובחרותו, שלמרות שהיה שנוא
ע״׳י אחיו,ומודר מאת אביו, חש וידע שיש בו מנהיגות:
הובלה, ובשונה ממשה לא ברח ולא חמק מ״׳שליחותו
שבת-טובה ומלאת-תמורה..
הנה הנחש.יש להתיחס לסמל בהקשרו.וכמו שאמרת אין הוא בעל גוון אחד.אפילו במיקרא עצמו:הנחש בסיפור בראשית הוא בעל חיים המפתה,הגורם לגורלה המר של האנושות ואילו בסיפור על מכת הנחשים במדבר,נחש הנחושת הוא המרפא למכה(ולכן הפך לסמל הרפואה)אז אותו הנחש שהקשיבה האשה בקולו(שוב מיתוס)ולכן עליה ועל אדם ניגזר המוות,הסמל של אותו בעל החיים,מציל ממוות,מארס הנחשים או מהכשתם.
כך גם הגוונים,יש להתיחס אליהם בהקשר התרבותי,אותו הלבן שמסמל בתרבותנו את הטוהר,ולכן כלה בחופתה לובשת לבן,אותו הלבן מסמל בתרבות המזרח הרחוק-אבל על מת.
הנה חיזקתי דבריך ואולי הוספתי את העניין של הקשר תרבות.
אני חושב בדיוק כמוך, שהסמל הוא בכלל לא חד-משמעי, אלא מורכב, וזה בדיוק הכח שלו. שהוא לא ברור מידי, ואפשר לקחת אותו לכל מיני כיוונים. למעשה - שהוא יקח אותי לכל מיני כיוונים.
לעמליה, מקווה שראית שהתיחסתי כבר קודם ב'הערות'.