זוגות של ניגודים - ומה שביניהם
התמונה למעלה מקפלת בתוכה אמירה רצינית, לחיים של כולנו.
אז זה לא שצריך פרשנות לתמונה, אלא להיפך: התמונה היא תמצית של פרק בתנ"ך. פרק שלם. ולא סתם פרק, אלא הפרק הראשון בספר, כלומר שאפשר לראותו כעין מבוא לספר. אז בעצם יכול להיות שהתמונה הזאת מקפלת בתוכה אמירה של ספר שלם, או לפחות כותרת ראשית לכל פרקי ופרטי הספר.
מתחתי את הסבלנות יותר מידי. מישהו זיהה במה מדובר?
זהו פרק א' של ספר תהלים.
יש שם שני סוגים של טיפוסים באנושות: האחד מוביל לכיוון שדימויו 'עץ שתול על פלגי מים', עם פירות וצל, והשני מוביל לכיוון שדימויו 'מוץ אשר תדפנו רוח'.
אז הנה דוגמה לשימוש של התנ"ך בסמלים. אין הכוונה להדגיש אחד מהכיוונים, ולעסוק בעץ או במוץ, אלא לומר משהו על התחום שביניהם, על המתח שבין שני הדימויים-סמלים המנוגדים האלו.
כלומר, אנחנו, בכל נקודה בחיים, אמורים לבחור את דרכנו. ובא המבוא לספר תהלים ואומר: יש שני כיוונים עיקריים בפניכם, תמיד. כדאי שתבחרו בדרך המובילה בכיוון העץ הפורה, ולא בדרך המובילה בסופה לקיום של 'מוץ אשר תדפנו רוח'.
איזו עוצמה יש בסמלים. ולא רק בכל סמל לעצמו, אלא הרבה יותר - במתח שנוצר בניגוד שביניהם.
יופי שמצאת את התמונות האלה.
כל המיקרא עוסק בבחירה.גם אלוהים עצמו,לדברי מספר המיקרא,בחר בנו מכל העמים.
כשקין חושב להתנקם בהבל,על לא עוול בכפו,אלוהים מזהיר אותו לא לבחור בדרך הזו,כי החטא דומה לבעל חיים הרובץ לפתח הלב, ובעל החיים הזה תשוקתו אל האדם(כביכול,הרי זה בדיוק להיפך)אבל ביכולתו של האדם לשלוט בחטא הזה ולאלף אותו"לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תימשול בו""(לא אחפש כעת את מראי המקום)
גם שני הרים מסמלים את הבחירה הזו:הר גריזים,שמסמל את הדרך הטובה,והר עיבל-היפוכו..
כל חיינו אנו בצמתי וחייבים לבחור.מעניין לקרוא דבריך.
בכל אופן, כשרואים זאת כך, ובהקשר לכל הפוסטים הקודמים שמרחיבים את ההבנה הזאת, מבינים שיש בענין של זוגות הניגודים איזשהו מפתח של הסתכלות על הכל. בהמשך אביא עוד דוגמאות, אבל התברר לי שנוצר איזה 'כלי עבודה' בשביל לעיין בתנ"ך, ולראות דברים נוספים, שלא ראינו במבט 'הרגיל'. כמו איזה 'ניר לקמוס' שמכניסים אל מה שכתוב.